מבעד לחלון צופה המת-החי, גיבור 'שמחת עניים', באשתו בוכה במיטתה. בכי זה של מצוקה מוליד בו רגשות קיצוניים, המסעירים אותו – ואת הקוראים הנדהמים. במסגרת המבצע רב-השנים "כפית אלתרמן ביום" ברשתות החברתיות האזנו בסבלנות לכל מילה בשיר זה, חשפנו את המבנה הכיאסטי הסמוי שלו ואת תשתיתו בקינות ט' באב, ודקדקנו, כהרגלנו, במשמעותן של תופעות מצלוליות, מטפוריות ולשוניות ששיר מופלא זה עשיר בהן. לפניכם רצף העיונים בשיר כולו, עם מבחר מן התגובות הפרשניות של המשתתפים.