"ובכית: מה גדול החג", אומר המת-החי לאשתו בתארו את מפגשם הבלתי-אפשרי אצל שולחנה הדל "בליל התקדש מועד". השיר, השביעי בשירי פרק א, הוא על פי משקלו והביטויים המשובצים בו מעין שיר המשך מאוחר לשיר הפתיחה של היצירה, שבו מופיעה שמחת העניים ביום מותו של העני; ומושג שמחת העניים נמצא במרכזו. קראנו את השיר, שורה אחר שורה, יום אחר יום, במסגרת 'כפית אלתרמן ביום' ברשתות החברתיות, והקדשנו קשב לכל מילה והברה. לפניכם רצף העיונים בשיר כולו, עם מבחר מן התגובות הפרשניות של הקוראים.