זהו אחד משיריו הגדולים והמרכזיים של אלתרמן על הרעוּת, מן הטקסטים שכוננו את אתוס הרעות בישראל-שבדרך. היא חוצה, בשיר הזה, את החיץ שבין החיים למתים. אף שאינה מן הדחפים המרכזיים של האדם, היא מטלטלת את המת-החי של 'שמחת עניים' ממקומו. הצבת בתי השיר על הדף בהתאם למבנהו מגלה כי הסמל שבתחילתו, שלוש אבני גלעד, מומחש במראֶה המתקבל. במסגרת 'כפית אלתרמן ביום' בפייסבוק ובטלגרם הצגתי מיפוי זה והצעתי עיון מפורט במצלול, במטפוריקה ובמשמעות של השיר. כאן מרוכזים כל קטעי העיון שלי בשיר כסדרם, עם מבחר מהתגובות הפרשניות של המשתתפים.