השיר 'הבוגד' מביא את פרק חשבון הנפש הציבורי ב'שמחת עניים' אל סיום רדיקלי. האצבע המאשימה מופנית כלפי רוב המעורבים באסון: הבוגדים, אך גם המתים והשותקים. ה"שדה", שהוא השדה של קין והבל, הוא זירת ההתרחשות והמילה המנחה והמהדהדת בשיר. זהו שדה כבידה נורא, שאין ממנו מנוס. שדה בגידה. במסגרת 'כפית אלתרמן ביום' קראנו את השיר בעיון, בפיסות קטנות, תוך הקדשת קשב לממד הצלילי שלו, לממד האינטרטקסטואלי ולשאר ממדיו, ולמשמעות יחסי ההקבלה והניגוד שבין חלקיו. כאן מרוכזים כל קטעי העיון שלי בשיר כסדרם, עם מבחר מהתגובות הפרשניות של המשתתפים.