'שיר של מנוחות' פותח את פרק ה ב'שמחת עניים': פתיחה רכה למראית עין, רוגעת רגיעה שלאחר ייאוש, לפרק של שירת חורבן, נקם ומלחמה. כסות רכה של שעת הרהורים לעת ערב עוטפת שיר של אימה וסף מוות. במסגרת 'כפית אלתרמן ביום' קראנו את השיר בעיון, שתי שורות בכל פעם, תוך הקדשת קשב לממד הצלילי שלו, לממד האינטרטקסטואלי ולשאר ממדיו, ולמשמעות יחסי ההקבלה והניגוד שבין שלושת חלקיו. כאן מרוכזים כל קטעי העיון שלי בשיר כסדרם, עם מבחר מהתגובות הפרשניות של המשתתפים.