'כאשר הרואות תחשכנה' מגולל חזון של השלמה לאחר המוות: עם המוות עצמו, עם האויב הרוצח, עם כיליון הגוף וספיגתו בטבע. המת, גיבור היצירה, מציג חזון זה כדי לתקוף אותו ולהתחייב לזיכרון-עד, גם לאחר המוות. במסגרת 'כפית אלתרמן ביום' קראנו את השיר בעיון, שתי שורות בכל פעם, תוך הקדשת קשב לממד הצלילי שלו, לממד האינטרטקסטואלי ולשאר ממדיו, ולמשמעות יחסי ההקבלה והניגוד שבין ארבעת בתיו. מתוך תשומת הלב לפרטים גם ראינו כיצד מתפקד השיר כחוליה מקשרת בין 'שיר של מנוחות' המשובץ לפניו, בפתיחת פרק ה של 'שמחת עניים', לבין 'תפילת נקם' הבא מייד אחריו. כאן מרוכזים כל קטעי העיון שלי בשיר כסדרם, עם מבחר מהתגובות הפרשניות של המשתתפים.