האם להאמין ללב המנבא שחורות, ומוצא סימנים במציאות לאישוש נבואותיו? האם יש תקווה לעיר הנצורה של 'שמחת עניים'? ואם אין, האם כדי לטפח אותה, או להביט לייאוש בעיניים? 'שיר של אותות' מציע דבר והיפוכו, במשחק מראות מסחרר. עימוד חדשני שלו, מחצית מול מחצית, מאפשר להתקרב לפענוחו של השיר; וקריאה איטית בו, המתעכבת על כל הברה, מאירה את צפונותיו. את שני אלה מציעות "כפיות" העיון היומיות שלנו, שעקבו בחורף תשפ"ה אחר השיר וביארוהו בהרחבה – כרגיל בעזרת העוקבים והמתעניינים בפייסבוק ובטלגרם. לפניכם הרצף המלא של העיונים, ומפת השיר.