רגע לפני נפילת העיר של 'שמחת עניים' פונה המת אל רעייתו החיה ואל האלוהים, משביע אותה לעמוד עיקשת במפולת, מתפלל אליו לתת לה כוח, ומצביע על העתיד החי החבוק בזרועותיה: ילדם. 'על ארץ-אבנים' מדבר ספק על אישה, ספק על ארץ, ספק על עם. במסגרת 'כפית אלתרמן ביום' שלי ברשתות החברתיות קראנו את השיר בקפידה רבה וניסינו להאיר את צפונותיו ואת רמזיו, בלי לגלוש לפרשנות ספקולטיבית. כן הצענו שתי חלוקות אפשריות של השיר, המוצאות בו, כל אחת, התהדהדות פנימית אחרת. לפניכם רצף 'כפיות' העיון היומיות, עם מחבר תגובות קוראים, ועם שתי מפות שיר.