הכרך השני של "הטור השביעי", במהדורה זו, מכסה תקופה של שלוש שנים בדיוק: ראשיתו ב-11 במאי 1945, יומיים-שלושה לאחר כניעת גרמניה לבעלות הברית וגמר מלחמת העולם השנייה באירופה; וסיומו ב-14 במאי 1948, שעות ספורות לפני ההכרזה הרשמית על הקמת מדינת ישראל.
תקופה זו היא, קרוב לוודאי, תקופת השיא של "הטור השביעי": אלתרמן, בשירי הטור של שנים אלו, הוא דוברו הבלתי-רשמי של היישוב העברי בארץ במאבקו לעלייה חופשית ולמדינה עברית. הטורים נקראו בשקיקה, שבוע-שבוע, על-ידי רבבות קוראים, ורבים מהם הפכו חיש-מהר לחומר לקריאה חוזרת ונשנית ולדקלום פומבי, החל בשירים כגון "אמא, מותר כבר לבכות", "על הילד אברם" ו"נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי אחר ליל הורדה", מ-1945 ו-1946, וכלה בשירו הידוע ביותר של אלתרמן, "מגש הכסף", מדצמבר 1947.
בראשית 1948 אף כינס אלתרמן לספר מבחר ראשון משירי "הטור השביעי", ובו 124 מתוך 221 הטורים שנדפסו בחמש השנים הראשונות שלו (בתוספת כ-20 שירים, רובם משירי "רגעים" של שנות המלחמה), ספר ששב ונדפס מיד במהדורות חוזרות ונשנות, והזניק את הפופולאריות של אלתרמן ו"הטור השביעי" למרום פסגתה.
בעוד הכרך הראשון של "הטור השביעי", במהדורה כרונולוגית מוערת זו, נחתם בטור המציין את מות היטלר וקץ המלחמה והשואה - נפתח הכרך השני בשיר המבשר הולדתה של מלחמה חדשה: מלחמת העם היהודי על זכותו לעלייה חופשית ולמדינה עברית; והוא אף מסתיים בשיר המבשר תחילתה של מלחמה נוספת, מלחמת העצמאות, בד בבד עם הולדת המדינה, שיר שנחתם בשורות הבאות:

וְהָיָה אִם מִצְרַיִם תַּצְעִיד חַיָלֶיהָ,
וְתָרִיע עַמּוֹן... - זֹאת נֵדַע: מֵהַיּוֹם
הַמְּדִינָה הַחַיָּה תִּלָּחֵם עַל חַיֶּיהָ...
וּבָרוּך שֶהֵבִיא אֶת עַמּוֹ עַד הֲלוֹם.

מכאן אחדותו הפואטית והתמאטית המובהקת של כרך זה, העומד כולו בסימן המהלך ההיסטורי של "משואה לתקומה", אחדות שמייחדת כרך זה באופן ברור מכל כרכי "הטור השביעי".