קראתי לאחרונה את הביוגרפיה של שי עגנון מאת דן לאור ..ומאז אני מחפשת כל דבר שיכתוב דן לאור .באופן הכתיבה שמיליון סופרים לא מסוגלים להכניס אותך לדמות ,למקום לאווירה ולתחושות .דן לאור הצליח להביא אותי לזמן ולמקום .

כעת אני מגלה שהנה הדמות האהובה עלי בארץ ישראל נכתבת על ידי דן לאור .
והלוואי שיכולתי לחבק אותך דן לאור לקוד קידה ולהודות לך .

רכשתי את הספר עוד לא קראתי ..הוא מונח ליד המיטה אני מתבוננת בו והוא בי לשעה הנכונה שתגיע בטקס הראוי לו .

ואני משוטטת כאן ומגלה את האתר הזה
תודה

כלומר:
1) את "חיי עגנון" קראתי כבר לפני שנים, ואני מסכים איתך
2) על הביוגרפיה החדשה "אלתרמן", סיימתי זה עתה סיבוב ראשון

ו... כמה שאת צודקת
אבל קחי את הזמן,
מצפה לך בקבוק יין משובח ליד המיטה
שתי אותו לאט לאט.

אתמול הופיע ב"הארץ" מאמר ביקורת נוקב על הספר.

דן מירון, גורס , בצדק לדעתי שלאור התעלם כמעט לחלוטין מצדדים נעימים פחות בהתנהגותו של אלתרמן.

בנוסף מירון מבקר את הפרשנות של לאור לשירי אלתרמן.

כדאי לקרוא

המאמר של מירון הוא כתב שטנה אופייני, שהיה צפוי כמו שהלילה בא אחרי היום.

1) הספר באמת קצת דליל בסיפורי זוועה מהסוג שמירון מכור לו. סיפורים שאמיתותם ההיסטורית מוטלת בספק או שאולי היו, אך חשיבותם מוטלת בספק.

2) מירון אינו מבקר את הפרשנות של לאור, אלא קובל על היעדר פרשנות.
ובאמת לאור אינו מפרש שירה, הוא ביוגרף.
מי שמחפש פרשנות וניתוח ספרותי שיפנה לספרי מחקר .

והנה שבוע לאחר מאמר הביקורת של דן מירון בעיתון "הארץ" מופיע השבוע עוד מאמר באותו עיתון והפעם של רואיל נץ הממשיך את תנופת ה"עליהום". יש כנראה כמה וכמה גישות לכתוב ביוגרפיה. הגישה שבחר דן לאור אינה מתיימרת לשלב מחקר יסודי על יצירתו אלא מספרת את סיפור חייו ובתוך כך משלבת באופן מאוזן דברים על יצירתו ככל שהם מושפעים ממהלך חייו.

לפיכך, ביקורתו של מירון אכזרית ולא הוגנת. היא לא נותנת מספיק קרדיט למחקר המעמיק שעשה לאור כדי לכתוב ספר המקיף את כל שנות חייו של אלתרמן. לדעתי הספר הזה הוא אבן דרך חשובה במחקר על אלתרמן. לאור היה הראשון שהרים את הכפפה והשלים את הביוגרפיה המלאה, כדי שנוכל להכיר את אלתרמן במהלך כל חייו. מחקרים נוספים שהציע דן מירון, שהם אינם נכללים במושג "ביוגרפיה", יכולים לקום עכשיו על בסיס העבודה החשובה שעשה דן לאור.

ולעניין ביקורתו של רויאל נץ. אלה גיבוב של שטויות שלא ברור מה מסתתר מאחורי ומתחת לדברים, לפחות לאלה כמוני שלא נמנים עם ה"ברנז'ה". להצביע, למשל, על טעות הקלדה ולבנות סביבה תיאוריה, זה לא רציני. לדבר על כך שהספר מיועד לקהל הרחב, כאילו שזה מוריד מערכו, נשמע מתנשא וטפשי. אולי התכוון המבקר שהספר צריך היה להיכתב כך שיהיה מופנה בעיקר לפרופסורים בניכר. הספרים האלה נועדו לי ולכמוני שרוצים להכיר את המשורר. להתייחס לבחירה של הוצאת ספרים אחת על פני אחרת, במקום להתייחס לתוכנו של הספר, לי זה נשמע אווילי.

לדעתי, ספר חשוב עבור כל מי שאוהב את יצירתו של נתן אלתרמן.

יש התקדמות במערכה.

דוב אלפון טוען שמירון התכוון לכתוב ביוגרפיה בעצמו ושכח לציין זאת.

לעומת זאת אני מסכים שקשה לקבל ביוגרפיה כה מקיפה מבלי לפרט יותר בנושא ההתנהגות הקשה של אלתרמן וקשריו העמוקים עם הבקבוק.

1) נראה שדן מירון אכן התכוון לכתוב ביוגרפיה בעצמו.
מעין המשך של "פרפר מן התולעת".
מסתבר שבעיניו, דן לאור חטף לו את הצעצוע.
יש מספיק הערות במאמר עצמו, המספקות צוהר לנפשו המסוכסכת של מירון בעניין זה.
למשל, ההערה שמיצוי נקודה זאת וזאת (שלדן לאור "אין כלי ניתוח" בשבילה) מחייב לכתוב עוד ספר אחד או אפילו כמה ספרים.
דן מירון מכין אותנו לאלפי העמודים הבאים שיכתוב על אלתרמן, וזה דוקא בסדר. אבל לשם מה להשתלח בדן לאור?

המאמר יוצר את הרושם שלדעתו של דן מירון הביוגרפיה של אלתרמן היא נחלתו הפרטית, וקהל הקוראים צריך להמתין בסבלנות עד שיחפץ.

2) לעניין קשרי אלתרמן והבקבוק.
המיתוס בענין זה חצה כבר כל גבול אפשרי, עד שאין לדעת מה עובדה ומה בדיון.
דן לאור עשה צדק גם בנקודה זאת.
הוא פשוט מביא עובדות יבשות, בסגנון: "ישבו ושתו ושתו...", או "...אלתרמן כבר היה שתוי לגמרי" וכו'.

מי שכותב "התנהגות קשה" או "פרועה", אינו מתאר עובדות, אלא מביא התיחסות ערכית, שעל מדת הצביעות שבה, אלתרמן כתב שירים מופלאים.

"מכות לאבות ישורון במקל"? הרושם שלי מדן לאור, שהוא בדק מן הסתם את הסיפור ומצא שאין לו מספיק סימוכין כדי לפרסם אותו.
אצל דן מירון אתם יכולים רק לחלום על שיקול כזה.

אחרי קריאה יסודית ומדוקדקת, אני יכול לדווח לכם, ששום דבר "פרוע" לא חסר בביוגרפיה הזאת.
אם רוצים כותרות כדי למכור עיתונים, תמיד אפשר לצטט מ"פרפר מן התולעת" של דן מירון.

זה עתה סיימתי לקרוא את הספר ואני ממש מרותקת מדמותו של נתן אלתרמן כפי שעולה מהביוגרפיה שכתב פרופ' לאור. קראתי לא מעט ספרי ביוגרפיה, אמנם רובם לא מתחום השירה או הספרות, אך אני מוצאת שזו כתובה נפלא. פרופ' לאור חקר כל פיסת מידע והצליח להרכיב פאזל נפלא של הדמות המורכבת של נתן אלתרמן.
לא קראתי עדיין את הביוגרפיה של ש"י עגנון ועתה בכוונתי לקרוא גם אותה.

קראתי גם את הביקורת של פרופ' דן מירון. למרות היותו חוקר בעל שם וגם חתן פרס ישראל, אני חושבת שהוא טועה ומנסה למשוך לכיוונים שאינם צריכים להיות חלק מביוגרפיה.

שולחת ברכות ותודה ענקית לפרופ' דן לאור על ספר הביוגרפיה אודות אלתרמן.
בכתיבתו של לאור ניכרת התשוקה, הסקרנות והאהבה לאלתרמן תוך מסע בלתי רגיל להביא לקוראים את כל מה שאפשר היה על דמותו המורכבת של אלתרמן.
אני באופן אישי מתקשה להבין איך באדם אחד טמונים כל כך הרבה כישרון כתיבה, יצירתיות, חכמה ויכולת התפעמות יומיומית שבאה לידי ביטוי הן בכתיבתו והן באורח חייו .

שולחת ברכות ותודה ענקית לפרופ' דן לאור על ספר הביוגרפיה אודות אלתרמן.
בכתיבתו של לאור ניכרת התשוקה, הסקרנות והאהבה לאלתרמן תוך מסע בלתי רגיל להביא לקוראים את כל מה שאפשר היה על דמותו המורכבת של אלתרמן.
אני באופן אישי מתקשה להבין איך באדם אחד טמונים כל כך הרבה כישרון כתיבה, יצירתיות, חכמה ויכולת התפעמות יומיומית שבאה לידי ביטוי הן בכתיבתו והן באורח חייו .

שולחת ברכות ותודה ענקית לפרופ' דן לאור על ספר הביוגרפיה אודות אלתרמן.
בכתיבתו של לאור ניכרת התשוקה, הסקרנות והאהבה לאלתרמן תוך מסע בלתי רגיל להביא לקוראים את כל מה שאפשר היה על דמותו המורכבת של אלתרמן.
אני באופן אישי מתקשה להבין איך באדם אחד טמונים כל כך הרבה כישרון כתיבה, יצירתיות, חכמה ויכולת התפעמות יומיומית שבאה לידי ביטוי הן בכתיבתו והן באורח חייו .

ההודעה הוסרה