בשיר "עוד חוזר הניגון" לכל אחד מה"גיבורים" הוקצב מקום מצומצם מאוד: לניגון ולדרך – שורה אחת, להלך-בעל-הניגון, לאישה, לעיר – רק שתי מילים. בו בזמן, לכבשה ולאיילת, שהן כביכול דמויות בנות-חלוף לא חשובות הוקצבו שתי שורות שלמות. אולי גלום כאן רמז לכך שלהלך, כמו לאורפוס מהמיתוס היווני, יש לו יכולת ליצור קשר עם בעלי-החיים ולהשפיע עליהם? האם הועלה רעיון כזה בעבר? האם כדאי לחשוב בכיוון זה? אדולף גומן, כרמיאל
|