וְעַד פֻּנְדָּק נִפְתָּח לִפְגֹּשׁ אֶת הַבָּאִים,
בִּמְלֹא דְלָיֵי צְחוֹקָהּ שֶׁל בַּת הַפֻּנְדָּקִי,
אֲשֶׁר תֵּצֵא יָפָה, בְּאֹדֶם הַסּוּדָר,
בַּקֶּרַח הַתְּכַלְכַּל שֶׁלָּעֵינַיִם – –
אַשְׁרֵי אֲשֶׁר גָּמַע מֵחֲלָבָהּ הַקַּר,
אֵי-שָׁמָּה, בַּפַּרְסָה הַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם.

צור ארליך: דומה שעניינו של המספר 52 הוא דווקא בשרירותו, בחוסר סמליותו. הוא פשוט מתהדהד יפה בעיצוריו עם המילים שקדמו לו, "אשרי אשר גמע מחלבה" ועם "אי שמה", וקצת מתחרז עם "שלעיניים", וסיבה חסרת משמעות זו, שרירותיות הצליל, היא היא הסיבה לבחור בו: שיהיה ברור שהוא מקרי.
רפאל ביטון: שֶׁלָּעֵינַיִם = של העיניים? אם כן אז למה זה נכתב כך?
צור ארליך: כן. אבל בניואנס, אני חושב: זה יותר מין "שיֵש לָעיניים". כלומר, אני חושב שזה מנסה לשדר משהו בין "של העיניים" לבין "אשר בעיניים". על כל פנים יש מסורת כתיב כזו. שיר השירים אוהב את זה למשל. "הנה מטתו שלִשלמה" (ג, ז).
המובאה למעלה היא מהשיר: "מזכרת לדרכים". הפרשנות דלעיל הינה של קבוצת צור ארליך מיולי השנה המובאת כאן באתר. זו פרשנות דומה לזו של נתן זך שאומרת – השירים נכתבו לצורך המוזיקליות של המילים ונעימות החרוזים לאוזן השומע. התוכן הוא מקרי. אפילו הביטוי "הפרסה החמישים ושתיים" שלכאורה אומר – "דרשני!", יותר מכל ביטוי אחר ב"כוכבים בחוץ" – הוא מקרי.
אכן השירים נשמעים נהדר בחרוזיהם – אבל ייתכן שזה רק רובד אחד מתוך משמעות השיר. ייתכן שלא מדובר פה במקריות.
לא אכנס לכל מילות המובאה שכאן. רק אחוד חידה שפתרונה הוא בתנ"ך עצמו ללא כל צורך בהסתייעות בכתבי הקודש האחרים (השחוקים למדי משימוש) שהיו בספריית העבודה של נתן אלתרמן.
מי הן שתי הדמויות התנכיות הקשורות היטב זה בזו הרמוזות במילים: "התכלכל שלעיניים". את "שלעיניים" פענחתי בעצמי ואת "התכלכל" פענח נכדי ישי בן העשר.
אשמח לקרוא הצעות לפתרון. הוא לא ממש קשה.

שלום רב
סביר וברור למדי שההקשר של יוסי גלובינסקי לתנ"ך הגיוני מאוד:
1.אלתרמן היה "תלמיד חכם" ושיריו וכתביו יונקים מהמקורות לא מעט.
2.ממעקב אחר ניתוחים בפורום, למדתי שיוסי גלובינסקי בקי במקרא ובמדרש.
נתן להניח שיוסי גלובינסקי מכוון לתמר ושלה -בראשית פרק ל"ח

אכן צדקת א.ג., "שלעיניים" לא חובר סתם למילה אחת אלא ללמד שהכוונה לתמר שלא ניתנה ל"שלה" בנו השלישי של יהודה מבת שוע הכנענית למרות שכך הובטח לה על ידי יהודה. לכן היא התחפשה לזונה, והלכה וישבה ב"עיניים" שהיא פרשת דרכים (מזכרת לדרכים כבר אמרנו?) שבה לפי המפרשים אדם נושא עיניו לשני הצדדים לבחור את המשך דרכו. חיבור "שלה" עם "עיניים" נותן את המילה המחודשת האלתרמנית: "שלעיניים". חיבור זה ממש וירטואוזי לדעתי כי הוא מחקה את בעל מגילת שיר השירים שחיבר בצורה דומה: בשל מה - "שלמה אהיה בעוטיה" (בניקוד קמצים) וגם מיטתו של שלמה (בחולם) "מיטתו שלישלמה".
לגבי "התכלכל" הכוונה היא ליהודה, עליו נאמר בברכת יעקב: "חכלילי עיניים מיין" (תודה לישי נכדי) שלפי חלק מהמפרשים עליו לכחול את עיניו בחומר מרגיע כדי להימנע מאודם העיניים כתוצאה משתיית יין רב מהכרמים שבנחלתו.
אשלח בהמשך בקיצור נמרץ מאד חלק מהפרשנות העמוקה של כל (רוב)הקטע, ועוגני פרשנות לשאר השיר.