התשובה המפורטת לשאלה זו נמצאת בפורום זה במאמר של זיוה שמיר "ערב עירוני". אבל גם מתוך קריאת השיר לא קשה להביו שערב היום מרמז בו על ערב החיים:
בין הימים והלילות
לנאות מראה כחולים נלך נא
כל נשמותינו הבלות
שם דשא עשב תלחכנה
יש רק להתפעל עד כמה השיר המוקדם של אלתרמן מושלם בצורתו, עשיר בדימויים וברגשות של טישטוש המציאות בשעת ערב. וכל שורה היא עצב, אשר מצוייר בצבעי פסטל עדינים. כאן אלתרמן הצעיר מופיע כסימבוליסט בשל ורב פנטזיה. דוגמה: בדרך כלל (ובמיוחד בשירה המזרחית) מדמים המשוררים את השד הנשי ללבנה; אצל אלתרמן "הלבנה חולצת שד". (ובשיר הראשון של "כוכבים בחוץ" לא נדנדה עוברת מהר כמו ברק, אלא הברקים עוברים "בטיסת נדנדות").
לטעמי, המנגינה של י.רכטר יפה ומסוגננת להפליא על-פי ביצוי המקהלות העממיות של שנות השלושים. וגם הביצוע של י. בנאי מרגש מאוד.
|