הוא והיא על הגג חנה'לה התבלבלה
הלחן: עממי חסידי הלחן: עממי חסידי
מֵעֲפוּלָה בָּאנוּ הֵנָּה יַחַד, יוֹם שְׁלִישִׁי תַּרְפַּ"ח פָּרָשַׁת וַיֵּלֶךְ
בְּרַכֶּבֶת יוֹם שִׁשִּׁי. חֲתֻנָּה הָיְתָה בָּעִיר.
יֵשׁ לִי דָּג מָלוּחַ וְקָרַחַת חַנָּה'לֶה רָצְתָה בְּבֶן מֶלֶךְ
וְתִסְרֹקֶת לְרֹאשִׁי. אַךְ הִסְכִּימָה לְבֶן גְּבִיר.
וְעָלַי שִׂמְלַת שַׁבָּת
גַּם אַרְנָק שֶׁל עוֹר בַּיָּד, כָּל הַבַּחוּרִים סְבִיבָהּ
אִמָּא, כַּמָּה זֶה נֶחְמָד! הִתְרַתְּחוּ כְּלֶהָבָה
יְהוּדָה הַגִּידָה נָא, וְהִתְרַכְּכוּ כְּמוֹ שַׁעֲוָה.
שֶׁתִּשְׁמֹר לִי אֱמוּנָה אֵין עַל מַה לְּהִתְפַּלֵּא,
כְּמוֹ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה! כִּי לִבָּם הָיָה חוֹלֶה
אָהֲבוּ אֶת חַנָּה'לֶה.
חַוָּה'לֶה, הַבִּיטִי גַם הַבִּיטִי
מַה שֶּׁבֶּן-אָדָם עוֹשֶׂה... יֶרַח דְּבַשׁ אַחַר הַחֲתֻנָּה,
בְּחַיַּי, אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי זֶפֶת אַחֲרֵי הַדְּבַשׁ.
בִּלְבּוּל מֹחַ שֶׁכָּזֶה! הֶחָתָן לְאָב רָצָה לִהְיוֹת
אַל תִּהְיֶה פְּרוֹבִנְצִיָּאל, וּבֵן מֵחַנָּה'לֶה דָרַשׁ.
כַּנִּרְאֶה שֶׁעוֹד בִּכְלל
לֹא רָאִיתָ קַרְנָבָל... חַנָּה'לֶה עָנְתָה לוֹ: פֶה,
אַל תִּצְעַק בְּקוֹל מָלֵא, זֶה לֹא טוֹב וְלֹא יָפֶה,
אַל תִּקְפֹּץ כְּמוֹ טָלֶה לֹא אֶרְצֶה וְלֹא אֹבֶה!
וְאַל תִּקְרָא לִי חַוָּה'לֶה! אִם תִרְצֶה בְּבֵן אוֹ בַּת -
לֵךְ עֲשֵׂה לְךָ לְבַד.
כָּל הַגָּג מָלֵא כְּאִינְקוּבָּטוֹר, חֹפֶש פְּעֻלָּה לַפְּרָט.
הוֹי, אִשְׁתִּי הַמִּסְכֵּנָה...
אִם אֲנִי אֶפֹּל מִפֹּה לְמַטָּה יוּם שְׁלִישִׁי תַּרְפַּ"ט פָּרָשַׁת וַיֵּלֶךְ
אַתְּ תִּהְיִי לְאַלְמָנָה. בְּרִית מִילָה הָיְתָה בָּעִיר,
יְהוּדָה, עֲמֹד יָשָׁר, הַסְּעֻדָּה הָיְתָה כְּיַד הַמֶּלֶךְ
אַל תִּתְפֹּס בִּי בַּצַּוָּאר, מַטְעָמִּים כְּיַד הַגְּבִיר.
לֹא יִקְרֶה לְךָ דָבָר...
הִסְתַּדַּרְתָּ עַל הַגָּג, חַנָּה'לֶה הִתְבַּלְבְּלָה,
אַל תָּזוּז מִפֹּה וְרַק מַה פִּתְאֹם בְּרִית מִילָה
שְׁמֹר הֵיטֵב עַל הָאַרְנָק. וְהִיא עוֹדֶנָּה בְּתוּלָה.
גַּם הַבַּעַל לֹא זָכַר
הַתַּהֲלוּכָה הִנֵּה עוֹבֶרֶת. אֵיךְ זֶה בָּא לוֹ בֵּן זָכָר,
זֶה נִפְלָא, אוֹי, זֶה נִפְלָא... אַךְ זֶה הָיָה כְּבָר מְאֻחָר.
אַל תִדְחֹף, בָּחוּר, הִנֵּה פֹּה גְבֶרֶת,
וַאֲנִי הוּא בַּעְלָהּ! אָז שְׁנֵיהֶם לָרַב הָלְכוּ
יְהוּדָה הַבֵּט לְשָׁם – וְאָמְרוּ לוֹ כָּכָה כָּךְ:
הַגָּמָל אֵיְנֶנּוּ סְתָם, זוֹ אוֹמֶרֶת "לֹא שֶׁלִּי",
הַגָּמָל הוּא בֶּן-אָדָם... וְזֶה אוֹמֵר "זֶה כֵּן שֶׁלָּךְ".
וְהַכּוּרְדִי הַקּוֹפֵץ
וְהַחֹטֶם שֶׁל הַלֵּץ... אָז הָרַבִּי הִתְעַנְיֵן,
פֹּה אֶפְשָר לְהִתְפּוֹצֵץ. דָּבָר כָּזֶה לֹא יִתָּכֵן,
שְׁנֵיהֶם מַכְחִישִׁים בַּבֵּן;
אֶת הָמָן תָּלוּ עַל עֵץ גָּבוֹהַּ, נְחַכֶּה עַד שֶׁיִּגְדַּל
אֶת וַיְזָתָא עַל עָצִיץ... וְאֲזַי אֶת פִּיו נִשְׁאַל:
אַגָּדָתִי בִּמְכוֹנַת קוֹלְנוֹעַ אֵיךְ זֶה בָּאתָ מְנֻוָּל?
אֶת הַקַּרְנָבָל מַרְבִּיץ.
אוֹיה אֵיזֶה מִין יָמִים,
גַּם אוֹתָנוּ מְצַלְּמִים...
אַל נִהְיֶה כְּגוֹלָמִים!
הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִימִיקָה
וְהָעֵף לִי נְשִׁיקָה –
כָּל עֲפוּלָה תִּתְפַּקַּע.
|