| שם משתמש: |
|
|
|
| קוד אבטחה: |
|
|
|
| נושא: |
|
RE: על מה תקף נתן זך את שירתו של אלתרמן? |
|
| הודעה: |
|
|
|
|
|
|
| סקור נושא |  | |
אקי
 |
| 20 יול 2010 11:57 |
|
נתן זך טען בין השאר, שבשירת אלתרמן:
א - המשקל, הריתמוס והחריזה אינם תואמים את טיבו של העולם, מעצם היותם קבועים ו"מכניים", בעוד שהעולם הינו משתנה תמיד, נמצא בזרימה מתמדת, ולעולם איננו חוזר על עצמו.
ב - כמוכן תקף גם את המסרים עצמם וטען כי אלתרמן איננו ממלא את שליחותו ה"אמיתית" של האמן, בכך שאיננו נוגע בדברים עצמם, אלא רק מספר עליהם.
לצורך ביסוס ההתקפה, נתלה נתן זך בחורש שלם של אילנות גבוהים, והרבה לשבץ את מאמרו בשמות ארוכים, רובם בעלי צליל גרמני כבד.
מי שיטרח לקרוא את המאמר (הוא לא כל כך ארוך) יבחין מיד באפקט שיש לשמות האלה על מוחות מחומסנים במדינה אחת נידחת במזרח התיכון.
מבחינה זאת, נתן זך עשה עבודה טובה, וב"הישרדות" היה מן הסתם זוכה לשאפו על ה"אסטרטגיה" אפילו מאלתרמן (בין הכוסית ה 4 - 6 של ברנדי מדיצינל. מכוסית 7 ואילך אני כבר לא יודע מה היה קורה שם).
אך בתור בסיס תיאורטי "אמיתי" בחר זך באילן גבוה במיוחד, הלא הוא הפילוסוף היהודי - צרפתי אנרי ברגסון.
גם בבחירה זאת יש משהו "אסטרטגי", שכן ברגסון איננו בדיוק על הזרם המרכזי בפילוסופיה, אך לא זוהי טענתי העיקרית לגבי הטיעון הברגסוני של זך.
יודעי ברגסון יזהו מיד את טענת זך דלעיל כי העולם נמצא בזרימה מתמדת, וכו' וכו' ולמי שלא יזהה יספק זך מראה מקום.
גם בקביעה מהי "שליחותו האמיתית של המשורר (או האמן בכלל)", מתבסס זך על גישת ברגסון (בעיקר ב"הצחוק" אך לא רק), וטוען כי על פי משנתו של זה - אלתרמן איננו משורר אמיתי, ולמעשה בוגד (עד כדי כך!) בשליחותו האמנותית.
בנוסף ל"תשוקה בצל האילנות" הנ"ל, כללה התקפתו של זך ניתוח פסאודו מדעי של שירת אלתרמן,
זהו עיקר גופו של המאמר.
למעט איזכורים ספורים, הניתוח כלל שיר אחד בלבד (שערורייה בפני עצמה! במחקר ספרותי בעל מסקנות כל-כך גורפות):
השיר הוא "ירח", מתוך כוכבים בחוץ.
זך ניסה להראות בניתוח, באותות ובמופתים, כיצד החריזה והריתמוס בשיר זה מעוותים גם את המסר שיש בשיר, ובעיקר כיצד הם מלאכותיים ומונוטוניים, ועל כן מעוררים גיחוך בקורא (על פי "הצחוק" של ברגסון) וכו' וכו'.
דא עקא, כי שירת אלתרמן, למעט חריגים בודדים, איננה נכנסת לאף אחת מהקטגוריות המפלצתיות שצייר זך, ולכן נאלץ זה לנקוט בזיופים ועיוותים קשים ובוטים, שעל רובם כבר עמדו חוקרים רציניים ובעיקר הפרופ': ראובן צור והרי גולומב.
למרבה האירוניה, ניתוחו של זך (לא אומר זאת על שירתו)לוקה בלא מעט מהשרצים שתלה באלתרמן.
דוגמא בולטת (אחת מני רבות) לעיוותי זך, היא שיטתו על פיה הוא קורא את שירו של אלתרמן בהטעמה שגוייה (ממש ילדותית) ומיד בסמוך לקריאה זאת קוטל אותה כאילו היא באה מפיו של אלתרמן.
כל זאת, כאמור, כבר נותח לעומק בידי שני החוקרים שהוזכרו לעיל, במסות מלומדות ולדעתי גם מבריקות, ואין טעם לחזור עליהן כאן.
בכל זאת, אציין כי על העיוות הבוטה ביותר של זך, והוא משנתו של ברגסון, לא עמדו חוקרינו הנ"ל ועיוות זה עדיין מחכה לגואל, שיקבור סופית את גווייתה המצטננת של "התקפת זך". |
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 11 אפר 2010 12:54 |
|
ההתקפה בשני מישורים:
האחת - מילות השירים הן אוסף של זיקוקין דינור שנועדו ליצור רושם חיצוני אבל אין להן זיקה לתוכן עמוק .
השניה - קשורה למשקל וחריזה - הצמדות למתווה אחיד ומיושן.
זאת למיטב הבנתי הלא מקצועית |
|
|
|
|
ירון מרגולין
|
| 09 אפר 2010 00:31 |
|
| האם מישהו יכול לתאר בקצרה ובלשון פשוטה את עיקרי הדברים בהתקפתו (או התקפותיו) של נתן זך את שירתו של אלתרמן? |
|
|
|
|
|
|
|
|