הפורום
הגב לנושא נושא: בעקבות מאמרים עליו ב'הארץ' 19.4.10 ה' באייר תש"ע
:
נוצר ע"י על 24 יול 2010 13:56
לסיגל: אחלק את תשובתי לשני חלקים חלק א': אלתרמן וא"י השלמה העובדה שהציבור הישראלי נע ימינה היא מן המפורסמות והמקובלות, בימינו. די להביט על המפה הפוליטית ולספור את המנדטים של מרץ ושל העבודה. או לחילופין לראות מי הוא ראש הממשלה כיום וכיצד התמנה. אפשר לשער שהתהליך הזה הוא תגובה לכשלון הנסיונות האחרונים של ישראל ללכת לקראת הפלשתינאים. הן בתקופת ברק, הן בתקופת שרון. כאשר כל נסיון כזה, נענה על ידיהם בגל נורא של טרור וירי טילים. על הרקע הזה, האמירה ש"בראי הזמן" הוכח כי עלינו לסגת מעוד שטחים היא מופרכת לדעתי. אפשר לומר שאתה חושב כך, שאתה ממליץ על כך, אך לא ניתן לומר כי זה מה שמראה לנו "ראי הזמן" בהחלט יתכן כי ההיפך הוא הנכון. בהחלט יתכן שגם בעתיד, כל הסכם שייחתם עם הפלשתינאים, יגרור בעקבותיו גל דומה של טרור. אך כל זה הינו עניין של השקפה פוליטית. אין כאן צד צודק וצד טועה, שהוכחה טעותו. ואם לשוב לענייננו, ודאי שאין צד שזקוק לבדיקה פסיכיאטרית על רקע עמדתו. אם לנסות ולהיכנס לסוגייה הקשה של עמדת אלתרמן בשאלת א"י השלמה, אני אומר כך: הפרספקטיבה של הזמן צריכה להיות הנקודה הארכימדית של דיון כזה. זאת קודם כל, כי אלתרמן מתאפיין בהתבוננות כזאת על הדברים. זאת, מימי "שמחת עניים" (תחילת שנות הארבעים) ולאורך כל חייו ויצירתו. אין כל סיבה לחשוב כי שינה את גישתו זאת דוקא בשלוש שנות חייו האחרונות. אך הפרספקטיבה של הזמן חשובה גם לעצם העניין. אין דרך אובייקטיבית להעריך את טיבו של מהלך היסטורי אלא בפרספקטיבה כזאת, וגם אז ההערכה אינה פשוטה. מה שטוב לדור אחד, יתכן שהוא אסון לדורות מאוחרים יותר. כפי שמבטא הניב העברי: "בכייה לדורות". וגם ההיפך נכון: יתכן שדור מסויים יקריב את רווחתו ואפילו את חייו (או חיי פרטים רבים בתוכו) למען הדורות הבאים. אלתרמן מרבה מאד בשירתו לעסוק בסוגיות הללו, ואגב: תמיד- תמיד מתוך איזכור האיפכא מסתברא, אני לפחות רואה אותו מציץ מן החרכים, אני מתפתה לתת כמה מראי מקום ו"לטחון" כמה שירים, אך לא נרחיב כאן. אני רק מציין בתור כיוון אפשרי לחקר מחשבתו בנושא דנן, את הפרספקטיבה הזאת של הזמן, ואחזור על הפסוק המפורסם של ברנר: "כל החשבון עוד לא נגמר" ("מכאן ומכאן") נוסיף ונבאר: הפרספקטיבה של הזמן מבחינה היסטורית, היא נושא חמקמק. יכול אדם להחזיק בשנים 1968 – 1970 בדעה כי עלינו לדבוק ב "ארץ ישראל השלימה", ליישב בכל הלהט את כולה מבלי למצמץ קבל כל העולם, לעשות מאמץ גדול להעלות את פזורת ישראל, ובכך לשנות שוב את המאזן הדמוגרפי ולהבטיח רוב יהודי ומדינה יהודית – דמוקרטית גם בגבולות א"י השלמה (לכל זה הטיף אלתרמן בשנים הללו, שנות חייו האחרונות). אך יכול אותו אדם לשנות את דעתו, לאחר 40 שנה, משמתברר כי לא נקטנו בכל אותם צעדים. משלא פעלנו כך ובעצם התנהגותנו הדו-משמעית, ההססנית, שינינו את התנאים ההיסטוריים, כך שכבר לא ניתן לדבוק ברעיון ההיסטורי הגדול, ויש, לפחות לפי שעה, לקפל את הדגל הזה. יכול אדם לטעון כי בפרספקטיבה היסטורית המרד הגדול שהביא לחורבן בית שני (ובדומה: מרד בר כוכבא) היה טעות גדולה, אך ניתן גם לטעון את ההיפך. יתכן מאד כי החלופה, קרי ויתור אידיאולוגי לרומאים, היה גורר היטמעות והיעלמות של עם ישראל מההיסטוריה, בדומה להיעלמותם של עמים רבים אחרים. האם המחיר ששילם עם ישראל על עמידת הגבורה חסרת הסיכוי שלו, היה כדאי? זאת שאלה של פרספקטיבה היסטורית. של "ראי זמן" בן אלפי שנים. האם היינו יכולים להגיע לכל ההישגים שלנו היום, בלי אלפיים שנות גלות? כל אלה שאלות גדולות ומעניינות, שבחלק מהן עוסקת שירתו של אלתרמן. לפטור את כל זה בשאלה "מה קרה לו?" היא גישה שטחית. כשאנשים שאינם שטחיים בדרך כלל נוקטים בגישה כזאת, אני אומר לעצמי: כנראה שהשקפתם הפוליטית קילקלה את השורה. חלק ב': הערתי בסוגיה הפסיכיאטרית לא כוונה אליך, אלא נועדה לבטא את חוסר הלגיטימיות הכללית שאני מייחס לשימוש בכלי זה בניתוח ספרותי, קל וחומר בדיון פוליטי. את המשאלה שהבעת לנסות "להבין את פשרו ופשר יצירתו" אני בהחלט יכול להבין, אך מקבל את הלגיטימיות שלה רק בחלקה. הואיל והעיסוק בנושא מרגיז אותי תמיד, ארשה לעצמי לעצור כאן, וברוח "אגדת הסופר" של עגנון, אצא לג' טבילות במי קרח. ואולי מאוחר יותר אחזור ואסביר
שם משתמש:
קוד אבטחה:
CAPTCHA image
הכנס את הקוד המוצג למעלה בתיבה למטה
נושא:
RE: בעקבות מאמרים עליו ב'הארץ' 19.4.10 ה' באייר תש"ע
הודעה:

שלח

בטל

תצוגה מקדימה
סקור נושא
Active Forums 4.1