הפורום
הגב לנושא נושא: בעקבות מאמרים עליו ב'הארץ' 19.4.10 ה' באייר תש"ע
:
נוצר ע"י על 03 אוג 2010 00:31
<המשך בא> כמובן שאי-אפשר בלי האיפכא מסתברא, המייצג את תימת העל האלתרמנית שהזכרתי לפני ימים מספר, והיא מבצבצת גם כאן - בסוף השיר, אך זה כבר נושא אחר. את החלק הזה של היריעה – אנו נשאיר מגולגל לעת עתה. מי שיקרא בזהירות וביושר אינטלקטואלי גם את מאמריו בעניינים אלה, יגלה כי אלתרמן טרח במיוחד להרחיק כל קשר בין הטקסטים שכתב, לבין הרגשות והנפש הפרטית שמתוכם יצר. מדובר בעיקרון מכונן של יצירתו הלירית. ולמעשה, לא האמין בהבנה אמיתית עד הסוף של רבים משיריו, על ידי הקוראים. לפי השקפתו, הבנה כזאת, צלולה כבדולח, שבדבריו היא מצטיירת כ"הארה" ממש, תיתכן אולי רק אחת לכמה דורות, ע"י קורא בודד בהזדמנות בודדת. אמנם, ניתן לדרוש את אמירתו זאת בדרכים שונות, אך בכל מקרה הדבר מחייב את פרשנינו וחוקרינו בצניעות ובזהירות יתרה בשימוש בכלי מחקר ביוגרפיים או פסיכולוגיים. עד כאן מה אומר לנו הטקסט האלתרמני וכאמור: מיותר לציין, אך גם על פי עדויות של מי שהכירוהו, אלתרמן היה ידוע בקנאות לפרטיותו. למעמקי נפשו הפרטית. הלא היא הצור שממנו חצב או "ניקר" את יצירתו. אם להשתמש בפרפרזה ביאליקאית. ובאמת, למרות ששירתו פורטת באפקטיביות על ליבם של רבים, קשה עד מאד למצוא בה קשר ישיר לחומרים ביוגרפיים מבית אלתרמן. גם במובן זה צלחה בידו המלאכה. קשה למצוא, אך לא בלתי אפשרי. כידוע הנייר הוא מאד סבלני ולפרש – כל אחד יכול כאוות נפשו, בודאי במדינה "יהודית-דמוקרטית". אביא שתי דוגמאות לכך. האחת לגיטימית בעיני, והשנייה פחות. דוגמא אחת נמצאת בספרו של אורלנד "נתן היה אומר", ובה מביא אורלנד אפיזודה אחת בה אלתרמן עצמו השתמש בביטוי: "מה לעשות, נולדתי לפניו תאומים", ואורלנד מביא גם את ההקשר. לעניות דעתי, אלתרמן התכוון לארמז בלבד לביטוי הנודע מהשיר "איגרת", ואם יורשה גם לי לפרש: ארמז הומוריסטי, ובארבע עיניים. יש לציין כי זוהי יציאה נדירה ביותר. משיצאה יצירה שלו לאור, אלתרמן מיעט לדבר עליה מטוב ועד רע. יוצא מהכלל יחיד, כנראה, היה המחזה "משפט פיתגורס", אותו נחלץ אלתרמן לפרש בחריקת שן, לנוכח הפלגות דמיוניות של הסצינה הפרשנית התל-אביבית. אלא שגם פרשנותו זו הותירה לא מעט מכוסה. גם בעניין זה, שתיקת האמן, מתגלה האובססיביות שלו לאותה חומה סינית שיצר בין נבכי נפשו הפרטית לבין היצירה שהופקה ממנה. לא תמצאו ברזומה שלו פגישות עם קוראים, או ערבי קריאה בנוסח: "משוררים קוראים משיריהם", או ראיונות מוקלטים ומשודרים הדנים בשיריו וכל כיו"ב. אלתרמן הותיר את השיר לבדו לגורלו מול הקורא. ממש כפי שהצהיר ב"השיר הזר": "לחייו ומותו את הזמר אשאיר" . ואם נשוב לאפיזוד האורלנדי, יש להניח כי אלתרמן סבר לתומו (מן הסתם היה כבר אחרי כמה כוסיות) שהדברים נאמרים אך ורק באוזני ידידו הקרוב – אורלנד. אולי לכן הותרו לרגע חרצובות לשונו. יש לציין כי אורלנד התיחס לכך ברגישות ובזהירות, ואפ-על-פי שזכר ואף הביא את ההקשר, לא טימא את הביטוי המופלא במגפי הפרשן. דומה שבדרך כלשהי חש אורלנד כי מתוך רשלנות בלבד נרדם ידידו בשמירה והותר לו להיכנס לקודש הקודשים, להציץ מאחורי הפרגוד, והוא נסוג בלאט. ואולי ויתר משום שהיה בעצמו בעל נפש של משורר, משום שספרו איננו ספר מחקרי, והוא עצמו איננו פרשן. או פשוט הניח כמוני, כי אלתרמן נקט לשון ארמז, ולכן כל פרשנות תהיה כאן שלא במקומה. כך או כך, במקרה זה מדובר לטעמי בחדירה לגיטימית. אונס ממש - לא היה כאן. כל זאת אי אפשר לומר על הדוגמא השנייה שאציין כאן והיא נסיונותיו הפסיכולוגיים של דן מירון המאוחר, למשל בספרו עב הכרס "פרפר מן התולעת". כאן לפנינו מקרה של פרשן המפרש את יצירתו של המשורר על בסיס השערות פסיכולוגיות כמו על בסיס אלמנטים ביוגרפיים. שניהם – בלתי לגיטימיים כמו שציינתי, וחבל. ולסיום אסייג קצת את דברי: לגיטימי בעיני לנסות להכיר אמן אהוב, בתור תוספת. בתור פן נוסף. פשוט מתוך סקרנות אנושית וטבעית. גם אם אותו אמן (כמו במקרה שלפנינו) סלד מהיחשפות כזאת, שגם זה אנושי ומובן באותה מידה, עדיין לגיטימי בעיני להסתקרן ולבקש מידע, ביחוד עשרות שנים לאחר שהלך לעולמו. אך אין לראות בחפירה מסוג זה כלי פרשני. עד כאן
שם משתמש:
קוד אבטחה:
CAPTCHA image
הכנס את הקוד המוצג למעלה בתיבה למטה
נושא:
RE: בעקבות מאמרים עליו ב'הארץ' 19.4.10 ה' באייר תש"ע
הודעה:

שלח

בטל

תצוגה מקדימה
סקור נושא
Active Forums 4.1