| : |
|
נוצר ע"י על 27 ספט 2020 11:39
תודה רבה על ההערה, ידידי יוסי.
אבל אני נאלץ לחלוק עליך.
השורה "חניית ליל חשוון" מתייחסת כבר ל 3 הפרקים המסיימים, ולא לתיאור הקרב עצמו. בפרקים אלה (ד - ו') אלתרמן נותן במאורעות את המשמעות ההיסטוריוסופית שלהם. לכן זה דוקא מתאים שהם באים אחרי הקרב. בחנייה לילית (שהיא מטאפורית לדעתי) ובעניין זה יתכן שאתה צודק, סביר שזה אחרי כיבוש עיראק סועידאן, שהיה מעין קרב משלים למבצע יואב. טיפול בכיס פאלוג'ה הנצור.
בכל מקרה הקרב המתואר ב 3 הפרקים הראשונים (א' - ג') הוא מבצע יואב. קשה לטעות בכך.
טעמים רבים לדבר, וביניהם:
א. השתתפותו של אלתרמן עצמו בקרב. ניכרים בחלק מהתיאורים ממש חוויות אותנטיות שלו.
בכיבוש עירק סועידן כבר לא השתתף.
ב. תאור המהלכים, למשל הפיצול. הטריז המזרחי לחסימת כביש צומת פלוג'ה - בית ג'וברין. הטריז המערבי (לכיוון בית חנון), "שלשות הגדודים של חטיבת יפתח. שאלתרמן ממש מתאר את מהלכיהם בפרק ב' ועוד ועוד.
ג. הפתיחה הלילית של מבצע יואב, לעומת הקרב היומי בעירק סועידן.
ד'. חשיבותו וגדלו, ומורכבותו של מבצע יואב, מתאימים לחשיבות התמורה שחלה לדעת אלתרמן בעם כולו. |
| שם משתמש: |
|
|
|
| קוד אבטחה: |
|
|
|
| נושא: |
|
RE: ליל תמורה |
|
| הודעה: |
|
|
|
|
|
|
| סקור נושא |  | |
יוסי גלובינסקי
 |
| 02 יול 2021 12:49 |
|
הנה הקטע "הספונטני" לפני השינויים שנועדו להפוך אותו לפחות בוטה:
ובעוד חיל המוכים אש משיב בלי חשך / וטורח בינו לרודפיו לשים רווח / לא נ ח ל ץ א ל י ו צבא המישור וחשך / י ש ו ע ה כי על ככה צווה הוא מטבע- / הדברים, כי נועד קרב החוף להיות פח / לאויב – על כוחו להיות אבן-שואבת.
ו ה ב ר י ק ה ע ו ר מ ת ש ד ה - ק רב ו ת, העורמה / שאיננה אחות לעורמת הבצע / ולעורמת האישה והאיש. עד חורמה / תכה גדוד וזכה תישאר בלי פשע.
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 02 יול 2021 12:46 |
|
בארכיון בן גוריון מצאתי גרסה שלפני הסופית של כל הספר "עיר היונה" עם תיקוני דפוס ופיסוק רבים וגם מעט שינויים של הרגע האחרון. בגרסה הספונטנית יותר, לפני אותם שינויי הרגע האחרון, מצאתי סיוע להצעתי לפירוש השיר "ליל תמורה" בהתייחסות למבצע "חורב" ולא למבצע "יואב" אותו הציע אקי להב. כידוע במבצע חורב "הוקרב" גדוד 13 של גולני לטובת קרב הסחה. הגדוד בפיקודו של הסמג"ד עמנואל ברשי ז"ל שנהרג שם (אחיו של יבדל לחיים ארוכים גבריאל ברשי – מ"פ פלוגה ב' של גדוד 21 של גולני בקרב "תל מוטילה" ממנה זחלו "אליפלטים" עם תחמושת עבור פלוגה א' הנצורה) לא קיבל אישור נסיגה ממפקד המבצע וגם לא קיבל תגבורת למרות הרוגים ופצועים רבים. זאת על מנת שהכוח העיקרי ישלים את איגוף רצועת עזה דרך סיני וישיג ניצחון במלחמת הקוממיות וכפיית שביתת נשק על הצבא המצרי.
הנה הקטע "הספונטני" לפני השינויים (מודגשים בפיזור אותיות) שנועדו להפוך אותו לפחות בוטה:
ובעוד חיל המוכים אש משיב בלי חשך / וטורח בינו לרודפיו לשים רווח / לא נ ח ל ץ א ל י ו צבא המישור וחשך / י ש ו ע ה כי על ככה צווה הוא מטבע- / הדברים, כי נועד קרב החוף להיות פח / לאויב – על כוחו להיות אבן-שואבת.
ו ה ב ר י ק ה ע ו ר מ ת ש ד ה - ק רב ו ת, העורמה / שאיננה אחות לעורמת הבצע / ולעורמת האישה והאיש. עד חורמה / תכה גדוד וזכה תישאר בלי פשע.
למרות החללים הרבים של גדוד 13, אלתרמן חושב שמדובר בתרגיל מבריק של הפיקוד הבכיר שאינו נחשב פשע...
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 30 אוק 2020 12:29 |
|
שלום אקי
הואיל ומלבד שנינו לא נראה לי שעוד מישהו בעולם מתעניין עמוקות בשיר הנפלא של אלתרמן "ליל תמורה" לא אשאיר זמן רב את שאלותיך פתוחות. כשאתפנה מעיסוקי עבודה דחופים אוסיף ואענה בצורה יותר רחבה ואולי אכין הרצאה בזום על מחציתו הראשונה של השיר בו הוא מתאר קרב.
לשאלתך הראשונה לגבי כיוון הפיצול של הכוחות למזרח ומערב. במבצע חורב לאחר הכינוס מול רצועת עזה התפצל הכוח, כאשר כוח ההטעיה של שלושה גדודי גולני פונה למערב אל החוף ותוקף את משלט 86 ומרכז את הכוחות המצריים אליו לעשרים וארבע שעות עקובות מדם, בעוד הכוח העיקרי של שריון ורגלים פונה בתחילה לכיוון ההפוך מזרחה להתרחק מהרצועה ולהימנע מזיהוי ולעקוף אותה אחר כך בתנועה דרומה כפי שנכתב בשיר במפורש: "בערוצים ינועו אל דרום. החלה מערכה של נעילה".
לשאלתך השנייה. לגבי חניית ליל חשוון שאתה מפרשו כ"חניית מנוחה" בחודש חשוון לאחר מבצע יואב שהיה בחודש תשרי. לא נראה לי שאתה צודק שאלתרמן מתכוון במילים "חניית ליל תש"ט" למחנה מנוחה לאחר סיום מבצע יואב שהיה כשבועיים לפני כן. דווקא בלילה? רק לילה אחד? רק לילה אותו הוא מכנה בהמשך: "לילה קר, ליל תמורה, בו נפרץ עיגולה (אבו עגילה שמבצע חורב?) ובחרגה מתוכו (חצתה את הגבול אל תוך מצריים במבצע חורב)... ומחר ניצחון (כניעת הצבא המצרי המכותר בסיום מבצע חורב והסכמתו לשביתת נשק). ועוד "ליל חניה" בשיר ליל חניה בוודאי הוא מחנה שלפני קרב, בבחינת "אם תחנה עלי מחנה לא יירא ליבי של דוד המלך בתהילים. לכן כפי שהסברתי יגאל ידין הרמטכ"ל בפעל דאז הנחה בפקודה לביצוע מבצע חורב במהלך חודש חשוון ואילו יגאל אלון ביצע חודש מאוחר יותר בחודש כסלו, נכנס למזג אוויר נוראי ולכן נגרמו אבדות הרבה מעל למתוכנן במבצע קלאסי של אסטרטגיה של גישה עקיפה שזכה אפילו כך לשבחים מממציא השיטה "לידל הארט". "הכול היה שונה מן המסופר בשיר" – חשון הוא לא חשון, נסיגה ערוכה כשיר לכת היא לא נסיגה ערוכה כשיר לכת, לא נשא את כליו לא נשא את נופליו לא שם רסן בפי התבוסה לא משיב אש בלי חשך לא שם רווח בינו לבין רודפיו אלא נסוג בלי תחמושת וללא הצלחה לחלץ את פצועיו ונופליו אבל היה אבן שואבת לכוחות האויב ובכך תרם להצלחת מבצע העקיפה של הכוח העיקרי ולניצחון של מלחמת השחרור. אכן "ליל תמורה".
בניגוד לך שפניך אל הארספואטיקה שבהמשך השיר ויפה שכך, אני חושב שכן חשוב לנסות ולמצות את כוונתו של אלתרמן כאן (ליואב או לחורב...) כפי שמצאו חברי מבית הכנסת בשירים אחרים. מרדכי סער מרמורשטיין שנולד על ספינת מעפילים ומצא שבכתבו "הספינה על צד" אלתרמן מתכוון לספינת מעפילים מסוימת שהגיעה מספר ימים לפני כתיבת הטור כשהיא נוטה על צידה עקב חדירת מים. או מנחם פינקלשטיין שמצא שהשיר "על זאת" נכתב מספר ימים לאחר שגדוד הפשיטה 89 ביצע טבח בכפר באזור חברון כנקמה על הטבח בגוש עציון ולא למבצע כיבוש לוד רמלה שהיה שלושה חודשים לפני כן.
עיתותי אינן בידי עקב עומס עבודה רפואית בטיפולים ניתוחים ופיתוחים חדשים, אבל אנסה בעתיד הלא רחוק בעזרת השם למצות את הבנתי בשיר ולהעלותו כהרצאה בזום וביוטיוב. כמובן שאיני פוסל את פירושך כפי שפורסם ב 2016 בבחינת "אלו ואלו דברי אלוקים חיים".
יוסי
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 28 אוק 2020 19:18 |
|
אקי שלום רב
אני עכשיו במהלך של שיחות עם קולגות מכל העולם בקשר למכשיר ניתוחי חדש שפיתחנו וקיבלנו אישור מכירה באירופה רק אתמול. אז ברשותך אכנס שוב בעוד כמה שבועות לנושא המעניין ברמות ואשיבך דבר. בכל אופן אתמול אמר לי אדם שעוסק בשירה בשם יהודה בלכר שחרשים הם בעצם אנשי חיל חימוש שהרי החיל הזה בצבא הבריטי בו שירתו יהודים רבים היה נקרא "חיל החרושת". נראה לי שהוא צודק ובכל מקום בעיר היונה ובשירים לבן גוריון כשאלתרמן אומר "חיילים וחרשים" הוא מתכוון לאלו שלוחמים ואלו שתומכים בלחימה מבחינת תחזוקה וחימוש.
כל טוב יוסי |
|
|
|
|
אקי
|
| 27 אוק 2020 18:03 |
|
תודה רבה.
ועדיין לא ענית על השאלות העיקריות שמעוררת בחירתך במבצע חורב דוקא:
1) מהו "ונפרדה אל מערב ואל מזרח לשני ראשים"? כאשר מדובר על מהלך עיקרי של המבצע.
במבצע יואב זהו מהלך פתיחה שאין לטעות בו. ממש על פי האמור בשיר בבית ב' שלו. שני ראשים.
במבצע חורב יש הרבה יותר "ראשים" מזה, ואין מהלך מהותי כלפי מזרח.
2) מהי "חניית ליל חשוון, ליל תש"ט"? במקרה כזה, כאשר בשיר היא חנייה לאחר סיום המבצע?
מבצע חורב רק החל ב 22 לדצמבר. והסתיים ב 7/1/1949 (כ' כסלו עד ה'טבת התש"ט)
איך אתה מתגבר על זה?
לגבי שאר הסימנים שנתת במבצע, הם מתאימים גם למבצע יואב.
בכל מקרה, זה לא כל-כך קריטי. אני מקבל את סימן השאלה שהעלית. |
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 03 אוק 2020 23:29 |
|
עוד על "חיילים וחרשים", או: מי הם אותם חרשים שהולכים לקרב עם החיילים?
כאן, בשיר ליל תמורה, חלק א בית ב: "הלכה היא חיש, בלי רעש רב, ב ח י י ל י ם ו ח ר ש י ם" וגם בחלק ו בית 1: "בשנת תש"ח האמורה, אשר מלאה מקול ח ר ש",
גם בשיר לדוד בן גוריון במלאת לו שבעים (הטור השביעי, אוקטובר 1956) כותב אלתרמן פעמיים אותה שורה בתחילת השיר ובסופו: "היום בורא מתוהו ומחושך ומאש (,) ערים וניר וארץ ולשון ושיר (,) ביד חורשים ו ח י י ל י ם ו ח ר ש י ם".
האזכורים בתנ"ך בהם מתייחסים לחרשים לא במובן השגרתי של אומני נחושת אבן עץ או ברזל, אלא בהקשר למלחמה, הם כדלהלן:
ספר ישעיה פרק ג (ב) גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְקֹסֵם וְזָקֵן: (ג) שַׂר חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַ חֲ כַ ם חֲ רָ שִׁ י ם וּנְבוֹן לָחַשׁ
ספר יחזקאל פרק כא (לו)...וּנְתַתִּיךְ בְּיַד אֲנָשִׁים בֹּעֲרִים חָ רָ שֵׁ י מַשְׁחִית:
ספר זכריה פרק ב (ג) וַיַּרְאֵנִי יְדֹוָד אַרְבָּעָה חָ רָ שִׁ י ם: (ד) וָאֹמַר מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת? וַיֹּאמֶר... לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִים הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ:
מלבי"ם: וחז"ל אמרו מאן נינהו ארבעה חרשים? משיח בן דוד ומשיח בן יוסף אליהו ומלכי צדק, כוונתם שקרנות הגויים יגודעו לעתיד בכוח הגבורה והמלחמה ומלכות ישראל.
בן גוריון על הצבא היהודי בתש"ח:
בטקס ההשבעה של צה"ל (סיוון תש"ח – יוני 1948) הכריז בן-גוריון בחגיגיות: "בשבועה שנשבעתם עכשיו נצטרפתם לשלשלת המצביאים העברים מימי יהושע בן-נון, השופטים והלוחמים והמשחררים, מלכי יהודה וישראל, נחמיה בן-חכליה, החשמונאים, גיבורי מלחמת הרומאים בימי בית שני ולאחריו. השלשלת שנותקה בימי שמעון בר-כוכבא ועקיבא בן-יוסף – חושלה בימינו מחדש, וצבא ישראל בארצו דרוך שוב לקרב, להילחם על חירות האומה והמולדת, על קיבוץ גלויות, על בניין נשמות ארצנו, על משטר של שוויון, צדק ושלום לאור חזונם של נביאי ישראל
משרד הביטחון היה מבחינתו גם "משרד לחינוך", ולצה"ל נוספה המשימה "לתת לנוער חינוך יהודי ואנושי". ובן-גוריון הוסיף והטעים: "ולולא דמיסתפינא [=לולא חששתי] הייתי אומר: חינוך משיחי; בטרמינולוגיה המקובלת אגיד: חינוך חלוצי"8 שהרי "יותר אולי מאשר בכל צבא אחר הכרחי שצבאנו ייבנה על הכרת ייעודו וחזונו ההיסטורי של העם."9 וחיזוק לעמדתו מצא בן-גוריון בדברי ידידו, הסופר והמחנך שמואל יבנאלי, שהכריז: "כל איש צבא יהודי במחנה העברי מגשים את רעיון המשיח."10
מכל הנ"ל יוצא לי ש"חרשים" הם המצביאים, המפקדים הבכירים שמתכננים את הקרב ומובילים אליו את הצבא.
בשנת תש"ח האמורה אשר מלאה מקול חרש – קול המצביאים והמפקדים של מלחמת העצמאות - ספר ישעיה פרק מ (ב) דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָ לְ אָ ה צְ בָ אָ הּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד יְדֹוָד כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ: (ג) ק וֹ ל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְדֹוָד יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ:
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 29 ספט 2020 02:16 |
|
| קיים מצע מסודר למבצע חורב של אג"מ/מטכ"ל המתוארך "נובמבר 1948". ראה גיליון מערכות מספר 263-264. בשנת 1948, חודש נובמבר חפף לגמרי לחודש חשון תש"ט. נכון שיש שחושבים שנעשו שינויים לאחר מעשה או שמדובר בטעות בתאריך אבל סביר מאד שטיוטה רצה במהלך נובמבר הוא חודש חשוון ואלתרמן ידע על כך או שראה אותו. כך שהמבצע יכול היה להתחיל ואולי אפילו רצו כך באג"/מטכ"ל בחשון כמו שאלתרמן כותב. |
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 29 ספט 2020 00:39 |
|
"שמות הנחרתים על משקופים ובראש עמוד, אך רק לאור הנר למראשות, בהאירם פני מת ופני שמיים, ופני אישה ואם בשתיקתה, הם מגיעים אל השלמות שהחיים בה והחידלון."
באין נשק ותחמושת עברו לוחמי גולני להשתמש בסכינים, בכידונים ובידיהם על מנת לעצור את המצרים. בין הצדדים התפתח קרב מהלומות. כמחצית מהכוח הישראלי היה בשלב הזה הרוג או פצוע. אחד הפצועים הרים ראשו אל השמיים, וזעק: "אלוהים, כבה כבר את השמש, שנוכל להתפנות. הרי כבר עשית את זה בעמק איילון". בהפוגה קצרה בקרב, התקרבו חלק מהלוחמים לעבר מורד הגבעה, בניסיון להגיע לנשק מצרי שנמצא שם. כשהגיעו, חשכו עיניהם. מתחת לגבעה היו עשרים טנקים מצרים שחיממו את המנועים, מתוך כוונה להסתער על הכוח שעוד נותר על הגבעה. אז הבינו כולם שהתכנית להישאר על הגבעה במשך יממה שלמה היא חסרת סיכוי. למרות הבקשות של מח"ט גולני ומפקד הגדוד, סירב מפקד חזית הדרום לאפשר התפנות מהגבעה לפני המועד. הסירוב נבע מהרצון לאפשר את המהלך הצבאי לאיגוף צבא מצרים, שהיה בטוח שצה"ל תוקף דרך רצועת עזה, ולא דרך רביבים וניצנה. מספר חיילים, שהתחמושת אזלה להם ושרבים מחבריהם נהרגו, החלו להימלט לעבר הוואדי הסמוך, אך נחסמו על ידי מ"מ פלוגה ג', עוזי פיינרמן, שניצב על גבעה זעירה בסמוך לוואדי כאשר מקלע בידו, ושאג: "גדוד 13 לא נשבר! גדוד 13 לא ייסוג!". החיילים שנמלטו לכיוון הוואדי הביטו בתמיהה לעבר המ"מ, התעשתו, סבבו על עקבותיהם והחלו זועקים אחריו, בעוד האש מסביב מתגברת: "גדוד 13 לא נשבר! גדוד 13 לא ייסוג!". ואז עלו על הגבעה ולחמו בידיהם בחיילים המצרים.
לעת ערב השלים הגדוד את המשימה – לאחוז בגבעה 24 שעות – ואז פנה מח"ט גולני, נחום גולן, אל מפקד החזית הדרומית, יגאל אלון, שנתן אישור פינוי. המג"ד, אלן חורין, פקד על הלוחמים שעוד נותרו על רגליהם לקחת עימם כמה שיותר פצועים ולהתפנות מהמקום. עוזי ציזלינג, אחד המ"מים בגדוד, פקד על חייליו להתפנות. מפקדים וחיילים, שערך הרעות והדבקות במשימה היה נר לרגליהם, לא הפקירו את חבריהם הפצועים, למרות הידיעה שאם ימשיכו להתעכב, הם עשויים להיפגע גם הם. עוזי צרח, ולבסוף אף השתמש בכוח, כדי שחייליו יתפנו ויצילו את עצמם ואת הפצועים. כאן, ברגעים הקשים ביותר של גדוד 13 במלחמת השחרור, התגלתה במלוא עוצמתה אחוות הלוחמים והרוח הנדירה של הגדוד, רוח שהחלה לנשוב לה על גבעה 86 בשנת 1948 והמשיכה לנשוב בכל כוחה גם בקרבות הבאים של הלוחמים, לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל. לוחמי גולני סירבו להתפנות ללא חבריהם הפצועים. החיילים העמיסו על גופם כמה פצועים שרק יכלו ובכך הצילו את חייהם של רבים. |
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 28 ספט 2020 23:20 |
|
אקי תודה. אני נשאר חלוק עליך. בתחילה חשבתי על עיראק סואידאן אבל זה קרב קטן יחסית והתרחש ביום ולכן לא שייך לכאן לדעתי. נראה לי די ברור שמדובר במבצע חורב שהוא האחרון בלחימה וסימן את הניצחון הברור במלחמת העצמאות והתמורה שחלה בעם מגלותי ללוחם.
"תתחיל בחושך ובעקבה" "על גחונה" "עקובה" "עקבה"- מבצע חורב תוכנן כקרב הטעיה ומבצע יואב לא.
"ונפרדה לשני ראשים" - מבצע חורב החל ככוח אחד של ארבע חטיבות שהתפצל למערב לחוף הרצועה ולמזרח ובהמשך לדרום – להלן הכוח העיקרי. מבצע יואב – לא.
"שלושה גדודים פנו אל חוף", "כי נועד קרב החוף להיות פח לאויב, - לכוחו להיות אבן שואבת"–שלושה גדודי חטיבת גולני, כיבוש בדם רב של משלט 86 שהוא אכן במרכז ועל חוף רצועת עזה. משכו אליהם צפונה כוחות מצריים רבים כולל טנקים וכך אפשרו לכוח העיקרי לפלוש לסיני ולתקוף לכיוון רפיח מהדרום. בית חנון שהותקפה במבצע יואב רחוקה יותר מהחוף. בנוסף, לא הייתה תזוזת כוחות מצריים לכיוון גזרת המערב מגזרת המרכז בפלוג'ה שם התחיל הקרב באור יום.
"מערכה של נעילה" - מבצע חורב היה מבצע עקיפה קלסי כפי שציין אותו אבי השיטה לידל הארט, ומבצע יואב לא.
"ארץ המישור" – ובטור השביעי על מבצע חורב - "ארץ סיני". מצלצל דומה.
"חיכה במישור הצבא עד יותן אות לקום ולנוע דרומה" – נראה ברור שהכוח העיקרי מחכה להשלמת ההטעיה לפני שהוא נע דרומה כמו במבצע חורב ולא כמו במבצע יואב בו הכוחות לא היו תלויים האחד בשני. בנוסף, במבצע יואב כל הכוחות מתחילים לחימה באותו קו רוחב בעוד שכאן הכוח העיקרי מתפצל ונע דרומה לאיגוף הכוח המצרי שברצועה מכיוון עוג'ה אל חפיר (ניצנה) אל תוך צפון סיני.
"במעילי לבד התכרבלו.. שוליו של אוהל סיירים הידקו באבן. שכן הרוח חזקה ובה עפים העצמים..." "עם הניצב בליל חורף". מזג האוויר שיחק תפקיד חשוב מאד ובעייתי במבצע חורב שהתנהל בעיצומו של חורף בעוד שמבצע יואב התחיל אחרי יום כיפור בסתיו במזג אוויר נוח.
"הקרב בפאת ים מוטל על כף", "תקיפת קו החוף בהיותה נהפכת.. לקרב נסיגה מאוים ועקוב..." "ונושא את כליו ונופליו כאל טקס ושם רסן בפי התבוסה" "ובעוד חיל המוכים משיב אש" – תיאור של הקרב של גדוד 13 תוך ריתוק למרכז הרצועה של כוחות מצריים עודפים בהרבה וכך מקל בהרבה על הכוח העיקרי שיתקוף בדרום. נסיגה מהתל ביום תחת אש תופת וגשם שוטף עם רק חלק מהפצועים כשאחד מהם עם מעיים בחוץ צועק: "אלוהים תסתיר את השמש" (ראה סרט וידאו וספר בנדון כולל "גדוד 13 לא נכנע גדוד 13 לא נסוג"). במבצע יואב לא היה קרב נסיגה שמיועד לסייע לכוחות אחרים.
"לא נע צבא המישור עד בוא עת, וחשך את אישו כי על ככה צווה... כי נועד קרב החוף להיות פח לאויב..." – הכוח העיקרי לא הקצה כוחות לסייע לחטיבת גולני. חטיבת גולני נועדה למשוך אליה את כל האש אפילו במחיר כבד מאד של נפגעים. זה מה שהיה במבצע חורב ולא במבצע יואב. אבל, המצפון האלתרמני בבית הבא:
"כי עצה ודבר סוד בשדות קרב וערמה... עד חורמה תכה גדוד (13) וזכה תישאר בלי פשע". – בקרב מתוחכם ומכריע המפקד לוקח החלטות קשות כולל הקרבה של גדוד, במקרה הזה גדוד 13. החיילים ממש ידעו שהם הולכים למות. ביקורת סמויה מאד ולא נוקבת – "ליל חשון" לו היה מבצע חורב מתחיל בחודש חשון תש"ט ("חנית ליל חשון. ליל תש"ט) עם פחות צבא מצרי ומזג אוויר יותר נוח ולא בכסלו כפי שבוצע (חודש אחרי מבצע יואב שהיה בתשרי) אולי היה הקרב מסתיים עם הרבה פחות נפגעים. בשיר ליל תמורה אלתרמן מרכך מאד את מה שקרה לגדוד באמת (ראו בסרט). כל חלק א מסורג בבתיו: עתיד, עבר, עתיד, עבר, עתיד, הווה. זאת לרמוז שחלק מהתיאורים הם מה היה אילו...
"הכול היה שונה מן המסופר בשיר" (השיר הזה – ליל תמורה, ב' מנוקד הפעם ב פ ת ח). בשיר מסופר ש: "קרב נסיגה מאוים ועקוב אך ערוך כשיר לכת" "ושומר בכוחות אפסים את קצבו" "ונושא את כליו ונופליו כאל טקס" "ושם רסן בפי התבוסה, ובקצפו ושוטו היא כפויה ומנוהגת" " "חיל המוכים משיב אש בלי חשך". במציאות – גדוד 13 נסוג ללא תחמושת בכלל כשכל הכלים מושבתים כשהוא נושא רק חלק מפצועיו ומשאיר רבים בשטח מבלי יכולת חילוץ עקב שיטפון בנחל עזה. בנוסף – נעשית פה רדוקציה של קרב שנמשך כשבועיים ללילה אחד. לילה זה מאד את הלילה הראשון של המבצע ואת (אולי) ליל סיומו בכניעה למעשה של הצבא המצרי הפולש ותמורה שחלה בעם מגלותי ללוחם כובש ובגויים (חלקית) לא יתחשב".
ככל שנראה לי אלתרמן נכח בשטח הכינוס של הגיס ולכן מתאר במפורט "גופי דברים וחיותם" בשלושת הבתים הראשונים של חלק ב. בסוף המבצע כנראה הוזמן אל יצחק שדה בסיני דרומית לרפיח שכן הוא כותב מזיכרונותיו חמש שנים לאחר פטירת יצחק שדה: "...ועד לאור הפנס על שולחן הקרשים בשדות רפיח".
"ומחר ניצחון" – רק לאחר מבצע חורב נכפתה על המצרים שביתת נשק שהייתה בעצם כניעה והכרה בניצחון צה"ל. לולי המעצמות היה הצבא המצרי שאוגף בערמה מכותר כמו בפלוג'ה או נכנע. אחרי מבצע יואב נותר הצבא המצרי במלוא עצמתו שלא לדבר על גאוות החטיבה המצרית שלמעשה ניצחה את הקרב בפלוג'ה. גם כיבוש באר שבע בדרום לא היה אמור לחולל "תמורה" בעם כמו כניעת הצבא המצרי בעזה ובסיני.
הואיל ויש לי הרגשה שיבא יום בו ילמדו היטב את השירים האלה בבתי הספר, כי הם שורש נשמתה של האומה, אולי ניתן לעניין מומחה בר סמכא לתקופת מלחמת השחרור שיחווה דעתו לאיזה משני מבצעי מלחמת השחרור מדובר בשיר ליל תמורה. גוטרזון הכול יכול?
|
|
|
|
|
אקי
|
| 27 ספט 2020 22:25 |
|
אוסיף:
הבחירה ב"מבצע חורב" שרירותית לא פחות ואולי יותר ממבצע יואב.
התיאורים הולמים מאד את מהלכי מבצע יואב.
הנוף המתואר בליל תמורה הולם מאד את הנגב הצפוני. הוא איננו רק מישורים, יש בו גם רכסים ("ירח לא יקום למראשות-הרכס") וגם הרים ("צוקיו של רכס", או: "הרוח חזקה, מן ההרים יורדת היא יורדה ביעף").
המיקום "אל הלילה הזה. אל הרוח הלח/ והקר הנושב בין הים והרכס", הוא הרבה יותר מבצע יואב מאשר מבצע חורב.
הפיצול "אל מערב ואל מזרח" (תיאור מדוייק של הלילה הראשון במבצע יואב), תבוסות והתקפות נגד, ו"רסן בפי תבוסה", הפגזות מן הים, ומהאוויר תמצא גם במבצע יואב.
טריזים כלפי מערב, ושלושה גדודים כבר ציינתי לעיל.
והעיקר לא ברור כיצד מסתדר לוח הזמנים של מבצע חורב (החל רק ב 22/12/48 , כלומר בעיצומו של חודש כסלו) עם "חניית ליל חשוון".
חלק א' בית א' אומנם בלשון עתיד אבל כבר בית ב, הוא בלשון עבר, כלומר מעשה שהיה.
אתה מבסס את הכל על הרעיון שאלתרמן מתאר את המבצע כיצד יכול היה להיות? השערה פרועה קצת. וראה להלן.
אך חשוב מזה:
הפראזה "הכל היה שונה מן המסופר בְּשִיר". בשווא! כלומר מדובר על השירה בכלל ולא על שיר מסויים. מדבר על משהו שונה לגמרי ועמוק פי כמה וכמה.
פרק ה' הוא פרק ארספואטי בעליל ויורד לשרשי האמנות של אלתרמן. הוא מתיחס להבדלים העמוקים בין השירה בעיתות חרום, בזמן לאומי חורץ גורלות, לבין שירה בדרך כלל.
לטעון שאלתרמן הקדיש פרק שלם, 16 בתים ארוכי שורות, וממיטב הליריקה שלו – רק כדי להתקוטט עם הגנרלים על התזמון הנכון של המבצע זוהי זילות קיצונית של השיר.
לא אחזור כאן על כל זה. הדברים מפורטים במאמרי על ליל תמורה שנמצא במדור המאמרים באתר זה.
|
|
|
|
|
אקי
|
| 27 ספט 2020 11:47 |
|
נדגיש: הפתיח "חניית ליל חשוון." בעיקר ב"חנייה" שבו, מטעים את המעבר של אלתרמן מתיאור הקרב, אל מה שקרה אחריו.
עד כאן תיאור דינמי של המאורעות כפי שהתרחשו, ומכאן הגיגים ומשמעויות.
ושמע מיניה: תשרי לקרבות, וחשוון להגיגים על משמעותם. |
|
|
|
|
אקי
|
| 27 ספט 2020 11:39 |
|
תודה רבה על ההערה, ידידי יוסי.
אבל אני נאלץ לחלוק עליך.
השורה "חניית ליל חשוון" מתייחסת כבר ל 3 הפרקים המסיימים, ולא לתיאור הקרב עצמו. בפרקים אלה (ד - ו') אלתרמן נותן במאורעות את המשמעות ההיסטוריוסופית שלהם. לכן זה דוקא מתאים שהם באים אחרי הקרב. בחנייה לילית (שהיא מטאפורית לדעתי) ובעניין זה יתכן שאתה צודק, סביר שזה אחרי כיבוש עיראק סועידאן, שהיה מעין קרב משלים למבצע יואב. טיפול בכיס פאלוג'ה הנצור.
בכל מקרה הקרב המתואר ב 3 הפרקים הראשונים (א' - ג') הוא מבצע יואב. קשה לטעות בכך.
טעמים רבים לדבר, וביניהם:
א. השתתפותו של אלתרמן עצמו בקרב. ניכרים בחלק מהתיאורים ממש חוויות אותנטיות שלו.
בכיבוש עירק סועידן כבר לא השתתף.
ב. תאור המהלכים, למשל הפיצול. הטריז המזרחי לחסימת כביש צומת פלוג'ה - בית ג'וברין. הטריז המערבי (לכיוון בית חנון), "שלשות הגדודים של חטיבת יפתח. שאלתרמן ממש מתאר את מהלכיהם בפרק ב' ועוד ועוד.
ג. הפתיחה הלילית של מבצע יואב, לעומת הקרב היומי בעירק סועידן.
ד'. חשיבותו וגדלו, ומורכבותו של מבצע יואב, מתאימים לחשיבות התמורה שחלה לדעת אלתרמן בעם כולו. |
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 24 ספט 2020 23:36 |
|
חלק א בית ג
ירח לא יקום למראשות
הרכס עד אשמורת עקבה.
מלחמת ארץ המישור
תתחיל בחושך ובעקבה.
אשמורת עקובה – בה יתקוף ראש המזרח את האויב (באסטרטגיה של גישה עקיפה של לידל הארט) לאחר ההסחה של ראש המערב. מקביל לשמשון שמשבט דן הנחש: "הנושך ע ק ב י סוס וייפול רוכבו אחור".
תתחיל בחושך ובעקבה – תתחיל מיד עם רדת החשיכה עם תרגיל ההסחה המתוחכם. מקביל למה שעשה יהוא לכוהני הבעל. ספר מלכים ב פרק י "וְיֵהוּא עָשָׂה ב עָ קְ בָּ ה לְמַעַן הַאֲבִיד אֶת עֹבְדֵי הַבָּעַל: מצודות ציון: בעקבה - תרגם יונתן: בחוכמא, וכן (בראשית כז לו): ויעקבני זה פעמים:
כללי:
מתואר בשיר המבצע המסיים של מלחמת השחרור – "מבצע חורב". אולם, אלתרמן מציין ש "הכול היה שונה מן המסופר בשיר" – כלומר בשיר מתואר המבצע לו היה מצליח בכל חלקיו אילו היה נערך חודש קודם – בסוף חודש חשוון (במקום בסוף חודש כסליו) מבלי לתת לצבא המצרי זמן להתארגן ולהוסיף כוחות.
זהו לא עיקר השיר. עיקר השיר הוא "לשיר את המראה... להקימו בכתב כיש מובדל כיש מוחלט, לשיר לא על הדברים כי אם את הדברים, גופי דברים וחיותם. אולי הוא מתכוון לתיאורים שהוא נותן להווי החיילים במבצע שנערך בחורף תחת גשמי זלעפות, לגיבורים שנפלו ורוחם ומסירותם העילאית היא שעברה לחבריהם וקרוביהם ומשפיעה על האחרונים "להיות אמת מידה ואין אחרת", התמורה שהעם עבר באותו קרב של סיום מלחמת העצמאות ממצב גלותי למצב של אומה לוחמת. אבל גם עם התמורה שעבר להיות ככל הגויים – "עת יקום אל מסד העם הזה ושורש יך לו יישמר לו גם בסד (בס"ד) טיבו הזר שאין לו אח".
להלן תיאור "מבצע חורב" כפי שהוא מופיע באתר ההנצחה של בית יד לבנים בפתח תקוה. שילבתי בו בתוך סוגריים את מילות השיר "ליל תמורה" בקטעים המקבילים.
ממבצעי מלחמת העצמאות ואחד הגדולים שבהם. במהלכו גורש הצבא המצרי מהשטחים שיועדו למדינת ישראל, וצה"ל פלש לחצי-האי סיני.
מבצע "חורב" (מלחמת ארץ המישור) החל ב-22 באוקטובר 1948 (חנית ליל "חשון". ליל תש"ט. ירח לא יקום למראשות הרכס עד אשמורת אחרונה) ונמשך עד ה-7 בינואר 1949, עד הפסקת האש (ומחר ניצחון). תכנית המבצע כללה תחילה מהלך הטעייה (כי עצה ודבר-סוד בשדות-קרב וערמה, תתחיל בחושך ובעקבה). אף שהמגמה בשלב ראשון הייתה להשתלט על האגף המזרחי ולתפוש את עוג'ה אל-חפיר (ניצנה), הוחלט לפתוח בפעולת הטעייה באגף המערבי-רצועת עזה (ונפרדה – אל מערב ואל מזרח – לשני ראשים, כי נועד קרב-החוף להיות פח לאויב,- ולכוחו להיות אבן שואבת). בעוד חיל הים מפגיז את עזה וחיל האוויר מפציץ את רפיח, אל עריז, חאן-יונס ופלוג'ה, החלה חטיבת "גולני" לפעול ברצועה (שלושה גדודים פנו אל חוף). היא כבשה את משלט 86 (בעוד הקרב בפאת ים מוטל על כף, והרעם הרך התגלגל מפאת ים). במשך היום עמדה בהתקפות-נגד עזות של שריון מצרי. אחר הצהריים נאלצה לסגת תוך אבידות כבדות (והיו אלה קול הלמותה ונגהה של תקיפת קו החוף בהיותה נהפכת בצווחת פקודותיה לקרב נסיגה מאוים ועקוב אך ערוך כשיר לכת, ונושא את כליו ונופליו כאל טקס ושם רסן בפי התבוסה), אך פעולת ההטעייה הצליחה (כי עצה ודבר סוד בשדות קרב וערמה.. עד חרמה תכה גדוד וזכה תשאר בלי פשע,). היא אפשרה לכוחות שבגזרה המזרחית להתרכז (חיכה במישור הצבא עד יותן אות לקום ודרומה לנוע, ובעוד חיל המוכים אש משיב בלי חשך וטורח בינו לרודפיו לשים רווח, לא נע צבא המישור, עד בא עת וחשך את אישו כי על ככה צווה הוא) ולהכשיר דרך רומאית עתיקה מחלוצה לרוחייבה, דרך ואדי-אביאד. השלב הראשון בגזרה המרכזית החל בחדירת כוח ממונע ועצמאי לעבר משלטי המושרפה שעל דרך באר-שבע-עוג'ה. (עוד נראנה סיום וראש פרק לאומה שחצתה בין גויי ארצות עד בואה אלי זה המישור עם ערב, - שחצתה בין עמים חריפה וכבדה מעצמת הויה, שעטתה אפס כוח לבלי תת אחיזה לכוחם. שידעה כי באם תעשה לה ברזל, הרקע תרקע על סדנם של צרים, שחדה כתולע הייתה, לא כפלדה, שבקוע בקעה תקופותיה כמו הלידה החוזרה ונשנית) כוח זה קיים קשר עם המטה רק באמצעות יוני-דואר. משלטים אלה נתפשו ללא התנגדות, אך המשלטים הצפוניים יותר, היו קשים לפיצוח. חטיבת ה"נגב" תפשה חלק מהם וגדוד הקומנדו הצרפתי לחם בקרבות פנים-אל פנים על משלט הכביש של התמילה. חצי מאנשיו נהרגו ונפצעו לבסוף קיבלו פקודת נסיגה. משלט זה נכבש רק לאחר שהגיע לעזרה גדוד הפשיטה של חטיבת "הנגב". חטיבה 8 התעכבה בדרך הרומאית. כיבוש עוג'ה עוכב ביום, אך כוחות מצריים מרפיח ואבו עגיילה עלו על חסימות. עוג'ה נכבשה רק ב-27 בדצמבר, לאחר ששני הצדדים הפעילו מטוסים כסיוע לכוחותיהם. שבויים מצריים רבים נתפשו מהכוחות שנסוגו, והתפלאו למצוא את צה"ל בעורפם. ב-28 בדצמבר, חצו כוחות צה"ל את הגבול הבין לאומי, במטרה להגיע לאבו עגילה ומשם לאגף את אל-עריש. (לילה קר, ליל תמורה, בו נפרץ ע ג ו ל ה ובחרגה מתוכו כמו פג איזה קסם שנלווה לה עד כה לייחוד וסגולה... ומחר ניצחון) אום-כתף נכבשה בהתקפה רגלית בלילה, ועם בוקר נכבשה אבו-עגילה. בו ביום החלה תנועה לכיוון אל-עריש. נכבשו ביר-לחפן ושדה התעופה המזרחי. כוחות אחרים כבשו את קציימה, ואילו כוחות-פשיטה חדרו עד ביר-חגנה, עברו על פני ג'בל-ליבני ותקפו את שדה התעופה של ביר-חמה. (בליל מצור, בהיות הרי אויב ממול וים מגב, עמד העם וייברא לחיות באור חיי צריו. להעתיק מציר את ציר את גלגלו. בגוף היש להיאחז לעד, במחיר חטא תחת חטא ואש מול אש. לקום כשור וכמבעיר על כלי חורשים וכלי כובש) ב-29 בדצמבר החליטה מועצת הבטחון על נסיגה לעמדות הקודמות. שר הבטחון הורה לכוחות צה"ל לסגת מסיני ולסיים הנסיגה עד ה-1 בינואר בצהריים. מפקד החזית יגאל אלון, יצא לתל-אביב לבטל את רוע הגזרה. הוא נפגש עם משה שרת שר-החוץ ואחר-כך עם דוד בן גוריון ראש הממשלה. הוא לא הצליח לשכנעם כי יש להחזיק בעמדות אלה עד תום המשא ומתן לשביתת נשק. לעומת זאת הסכים בן-גוריון שצה"ל יתקע טריז מדרום רפיח כדי לנתק את הצבא המצרי ברצועת עזה. תקיעת הטריז הייתה החלק השני של המבצע, שהחל בליל 4 בינואר 1949. כוחות "גולני" תפשו חלק ממשלטי המצרים מצפון-מזרח לרפיח. חטיבת "הראל" כבשה את משלטי הצומת מדרום מזרח לרפיח, אך נהדפה למחרת היום. עם זאת, הצליחה להקים חסימה על הכביש מדרום לרפיח. ב-6 בינואר הודיעה מצרים כי היא מוכנה למשא ומתן לשביתת נשק (ומחר ניצחון). ב-7 בינואר בצהריים נכנסה הפסקת-אש לתוקפה.
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 23 ספט 2020 04:46 |
|
על קצה המזלג ועוד לאלוקי מילין:
ליל תמורה
חלק א בית א – לשון עתיד כולו – תכנית קרב דמיוני לכיבוש רצועת עזה שנותרה בידי המצרים
ירח לא יקום למראשות-
הרכס עד אשמורת אחרונה.
תאריך הקרב הדמיוני המתוכנן לכיבוש רצועת עזה – בקירוב כ"ה חשון תש"ט או 28/11/48. זריחת הירח בערך בשלוש בלילה יש הרבה שעות של חושך בלי ירח לקרב שמתחיל בחשיכה בתחילת הלילה. דוד בן גוריון ויתר על כיבוש עזה, השאיר אותה בידי הצבא המצרי והעדיף כדבריו את כיבוש באר שבע במסגרת מבצע יואב חודש קודם הואיל ובאר שבע מוזכרת כעיר האבות בתנך בעוד שעזה עיר פלישתית.
מלחמת ארץ המישור
תתחיל בחושך. על גחונה
בתכנית הדמיונית קרב לילה קלאסי המתחיל מיד עם חשיכה. ארץ המישור היא כינוי הולם לרצועת עזה המזרחית כשבמערב חוף הים ובמזרח הרי חברון. דוד המלך (אולי מקביל לדוד בן גוריון ראש ממשלת ישראל ואדריכל מלחמת העצמאות) מבקש מאלוקיו בספר תהילים פרק קמ"ג: (ט) הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי יְדֹוָד אֵלֶיךָ כִסִּתִי: (י) לַמְּדֵנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ כִּי אַתָּה אֱלוֹהָי רוּחֲךָ טוֹבָה תַּנְחֵנִי בְּאֶרֶץ מִישׁוֹר: (יא) לְמַעַן שִׁמְךָ יְדֹוָד תְּחַיֵּנִי בְּצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי: (יב) וּבְחַסְדְּךָ תַּצְמִית אֹיְבָי וְהַאֲבַדְתָּ כָּל צֹרְרֵי נַפְשִׁי כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ:
על גחונה – כמו נחש אורב. בראשית פרק ג: (יד) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. הנחש סימלו של שבט דן שבטו של שמשון שנלחם באנשי עזה, ספר בראשית פרק מט (יז) יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר:(יח) לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְדֹוָד:
חלק א בית ב – לשון עבר כולו (וכך כל חלק א לסירוגין – עתיד עבר עתיד עבר עתיד עבר)
הלכה היא חיש, בלי רעש רב,
בחיילים וחרשים,
ונפרדה – אל מערב
ואל מזרח – לשני ראשים.
תיאור מלחמת לילה קלאסית, התפצלות לשני ראשים – האחד למערב לאורך החוף שם יתנהל קרב ההסחה שימשוך את האויב אחריו בנסיגה מבוקרת ושמירת מרחק למזעור אבדות, והשני למזרח, לארץ המישור, שם יחכו הלוחמים בשקט וייכנסו לקרב רק בהמשך הלילה – "ומחר ניצחון" – ראה חלק ד סוף בית 5). החיילים הם התוקפים בחוף והחרשים הם המתגנבים ומאגפים שבראש המזרחי. כביכול "כנקמה" למה שעשו העזתים לשמשון: שופטים פרק טז: (א) וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: (ב) (ויוגד) לָעַזָּתִים לֵאמֹר: בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה. וַיָּסֹבּוּ וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל הַלַּיְלָה לֵאמֹר עַד אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲרַגְנֻהוּ:(ג) וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן:
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 22 ספט 2020 15:33 |
|
| לגבי הקרב עליו מדובר בשיר. בחלק ד כתוב "חנית ליל חשון". ליל תש"ט. מבצע יואב הסתיים ב 22 לאוקטובר 1948 או בתאריך העברי י"ט תשרי תש"ט. הקרב היחיד המשמעותי שהתרחש בחשון תש"ט היה כיבוש משטרת עיראק סואידן בתחילת נובמבר 1948 על ידי חטיבה 8 של "הזקן". נראה שבאמת אחרי הקרב הזה היתה תמורה בעם והרגשת ניצחון. בנוסף היה שם פיצול כוחות והסחה, אבל זה היה קרב יום. לא מצאתי איזה קרב שתואר מתאים למתואר בשיר. אקי להב כותב שממדובר במבצע יואב אבל זה לא מסתדר לי. אולי זה קרב דימיוני שהוא תאורטית מושלם - קרב לילה, הסחה, ריתוק אויב וביום נסיגה על ידי כוח אחד ובמקביל כיבוש והכרעה עם כוח ממתין. אולי זה נרמז בחלק ה בו נכתב: "הכל היה שונה מן המסופר בשיר" וגם "ואלו פני הזמן אשר אמרנו - רק משל הם". |
|
|
|
|
|
|
|
|