| סקור נושא |  | |
יוסי גלובינסקי
 |
| 27 ספט 2025 23:21 |
|
עניין נוסף תמוה ומושך עין בשיר חנהלה הוא העובדה שאלתרמן מחתן את חנהלה עם "בן גביר" שהוא גביר בעצמו: "בן למזל טוב לגביר". בתנ"ך גביר הוא מושל אבל בעברית הישנה: גביר – עשיר גדול. ובכן מסתבר שתכונה העיקרית המוזכרת בבשורה על פי יעקב (James) היא העשירות הגדולה של יהויקים (Joachim) בעלה של חנה האימא של מרים והסבתא של ישו.
תמצית תחילת הספר של ג'יימס בויקיפדיה:
פרק 1: העלילה מתחילה בתיאורו של יהויקים, יהודי ע ש י ר ומאמין אשר עולה למקדש להביא קרבנות. במקדש פוגש אותו אדם ששמו ראובן אשר אומר לו שלפי ההלכה, לא ראוי שהוא יקריב קרבנות כיוון שאין לו ילדים. יהויקים בודק את העניין ברשומות של שנים עשר השבטים ולאחר שמשתכנע שכך אכן ההלכה הוא פונה למדבר וצם שם במשך ארבעים יום וארבעים לילה.
פרק 2: חנה, אשתו של יהויקים, התאבלה גם היא בשל אותו העניין אך לאחר שיחה עם המשרתת שלה היא מתנקה, לובשת בגדי חתונה ויורדת לשבת בגן ולהתפלל אל האל.
פרק 3: בתפילתה משווה עצמה חנה ליסודות הטבע וטוענת בפני ה' כי היא נחותה מכולם מכיוון שאין בה שום תועלת ושום פרי.
פרק 4: בעקבות תפילת חנה, מתגלה אליה מלאך שמבשר לה שעתיד להיוולד לה בן שיוודע בכל העולם. חנה, בתגובה, מבטיחה שהילד שייוולד לה יוקדש לאל. בהמשך, מגיעים אליה שני מלאכים נוספים ואומרים לה שיהויקים בעלה חוזר אליה. בדרכו חזרה הביתה, מצווה יהויקים על רועיו להביא כבשים ללא פגם כדי להקריב לאל ופרים כדי להביא לכוהנים. חנה ויהויקים נפגשים בשער העיר.
להלן מתוך התרגום לאנגלית של הבשורה על פי ג'יימס:
I. I In the histories of the twelve tribes of Israel it is written that there was one Joachim, exceeding rich: and he offered his gifts twofold, saying: That which is of my superfluity shall be for the whole people, and that which is for my forgiveness shall be for tile Lord, for a propitiation unto me.
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 27 ספט 2025 21:47 |
|
אני ממשיך לחפש מילים יוצאות דופן בשיר חנהלה, כי הן בדרך כלל הרמזים של אלתרמן לרובד העמוק של השיר. מצאתי את הביטוי על חנהלה (שכאמור לעיל היא חנה-אנה שילדה בלידת בתולים את מרים שילדה בלידת בתולים את ישו): "היא הלכה מול החתן כמו כבש לבנבן".
יוחנן המטביל השווה את ישו (שנצלב והוצא להורג במהלך חג הפסח) לכבש (או השה) שמוקרב בפסח ודמו מכפר על העם.
White lamb" and "Lamb of God" are powerful Christian symbols for Jesus Christ, representing his sacrifice, purity, and redemptive role in saving humanity from sin. The image originates from prophetic texts and the Gospel of John, where John the Baptist identifies Jesus as the Lamb of God who takes away the sin of the world. The "white" aspect symbolizes his spiritual purity, and the sacrifice of an unblemished lamb also connects to the Passover lamb.
הבשורה על פי יוחנן פרק א:
29 וַיְהִי מִמָּחֲרָת וַיַּרְא יוֹחָנָן אֶת־יֵשׁוּעַ בָּא אֵלָיו וַיֹּאמַר הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנֹּשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם׃
35 וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּסֶף יוֹחָנָן וַיַּעֲמֹד וְעִמּוֹ שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו׃
36 וַיַּבֵּט אֶל־יֵשׁוּעַ וְהוּא מִ תְ הַ לֵּ ךְ וַיֹּאמַר הִנֵּה שֵׂ ה הָ אֱ לֹ הִ י ם׃
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 26 ספט 2025 14:13 |
|
הנה נתבאר לי עוד נדבך בשיר "חנהלה התבלבלה". אלתרמן קרא לשיר במקורו "הדבש והזפת". מדוע "הדבש והזפת"?. כבר בארנו למעלה שהשיר נכתב בגיליון חנוכה דהיינו סביב כריסטמס, יום לידתו של ישו. ישו נולד בלידת בתולים וגם אמו מרים הבתולה נולדה אף היא בלידת בתולים לאימה - אנה, חנה, חנהלה – ומכאן מקור הביטוי בשיר "והיא עודנה בתולה".
ובכן, הדבש והזפת (שילוב של טוב ורע) מרמזים לאמרותיו ומעשיו של ישו בספרי ה"בשורות" של תלמידיו.
ראשית ה"דבש":
בבשורה על פי לוקאס מסופר שכאשר ישו קם לתחיה, תלמידיו היו בטוחים שהוא רוח רפאים. כדי להוכיח להם שהוא אדם חי הוא אכל לפניהם דג צלוי וחלת דבש. הנה הקטע מהבשורה על פי לוקאס באנגלית בו חלת הדבש מוזכרת במפורש:
But while they still did not believe for joy, and marveled, He said to them, “Have you any Food here?” 42 So they gave Him a piece of a broiled fish and some honeycomb. 43 And He took it and ate in their presence.
בתרגומים לעברית חלת הדבש מושמטת או מוזכרת בסוגריים כמו בתרגום שלהלן שהוא מ"ויקיטקסט":
41 וְהֵם עוֹד לֹא הֶאֱמִינוּ מִשִּׂמְחָה וַיִּתְמָהוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲיֵשׁ־לָכֶם פֹּה אֹכֶל׃
42 וַיִּתְּנוּ לוֹ חֲתִיכַת דָּג צָלוּי (וּמְעַט צוּף דְּבָשׁ)׃
43 וַיִּקַּח וַיֹּאכַל לְעֵינֵיהֶם׃
והנה היכן שהדבש מעורב בזפת:
בבשורה על פי מתי מסופר על ישו המושל משל למאמיניו ובו הוא מתאר שדה חיטה בו צמחו גם עשבים שוטים:
The parable of wheat and tares.
Tares הם עשבים שוטים המפרישים חומר צמיג כדי להגן על עצמם מהתייבשות והוא נקרא ,resin שם נרדף לזפת. מתוך שמם של עשבים שוטים אלה – tares, נוצרה המילה באנגלית לזפת – .tar קיים גם צמח שוטה הנקרא tarweed. בעברית תלמודית תרגמו את המילה tares ל "זונין".
הנה תרגם המשל מתוך ויקיטקסט:
24 וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם מָשָׁל אַחֵר וַיּאֹמַר מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם דּוֹמָה לְאָדָם אֲשֶׁר זָרַע זֶרַע טוֹב בְּשָׂדֵהוּ׃
25 וַיְהִי בִּהְיוֹת הָאֲנָשִׁים יְשֵׁנִים וַיָּבֹא אֹיְבוֹ וַיִּזְרַע זוּנִין בֵּין הַחִטִּים וַיֵּלֶךְ לוֹ׃
26 וְכַאֲשֶׁר פָּרַח הַדֶּשֶׁא וַיַּעַשׂ פֶּרִי וַיֵּרָאוּ גַּם־הַזּוּנִין׃
27 וַיִּגְשׁוּ עַבְדֵי בַעַל־הַבַּיִת וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֲדֹנֵינוּ הֲלֹא־זֶרַע טוֹב זָרַעְתָּ בְשָׂדֶךָ וּמֵאַיִן לוֹ הַזּוּנִין׃
28 וַיּאֹמֶר לָהֶם אִישׁ אֹיֵב עָשָׂה זֹאת וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הָעֲבָדִים הֲתַחְפֹּץ כִּי־נֵלֵךְ וּנְלַקֵּט אֹתָם׃
29 וַיֹּאמֶר לֹא, פֶּן־תְּלַקְּטוּ אֶת־הַזּוּנִין וְשֵׁרַשְׁתֶּם גַּם אֶת־הַחִטִּים׃
30 הַנִּיחוּ אֹתָם וְיִגְדְּלוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד עַד־הַקָּצִיר וְהָיָה בְּעֵת הַקָּצִיר וְאָמַרְתִּי לַקּוֹצְרִים לַקְּטוּ בָרִאשׁוֹנָה אֶת־הַזּוּנִין וְאִגְדוּ אֹתָם אֲגֻדּוֹת לְשָׂרְפָם וְאֵת הַחִטִּים אִסְפוּ לְאוֹצָרִי׃
המילה "זונין" נקראת בתלמוד גם "טינופת" – כך שהיא די מזכירה את המילה "זפת" כמזהם:
תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק ה הלכה ג : "תרומה שנפלה לתוך מאה - אין אתה מוציא זונין טינופת שבה, לפחות ממאה - אתה מוציא זונין טינופת שבה.
וכדי להיות פוליטיקלי קורקט ולא ללכלך על אלתרמן ויחסו לנוצרים, לא אביא כאן המקורות שה"חיטים" (דבש) הם עם ישראל וה "זונין" (זפת) הם הגויים...
|
|
|
|
|
דוד גוטרזון - מנהל האתר
|
|
מנחם פינקלשטיין
|
| 14 ספט 2025 00:53 |
|
| היום בבית הכנסת, בשיעור השבועי, התעורר ויכוח ביני לבין חברי המלומד ד"ר יוסי גלובינסקי - על גלגולו של השיר "הוא והיא על הגג" והשיר הקשור אליו "חנהל'ה התבלבלה". איני רוצה לגרוע מאומה מדבריו הנאים של יוסי, אך אציין שאת גלגולי השיר חקר בכבודו ובעצמו הכהן הגדול, הלא הוא אליהו הכהן המנוח, והדברים פורסמו ברשימתו: "מחוה'לה לחנה'לה, גלגולי השיר חנה'לה התבלבלה" בבלוג "עונג שבת" של דוד אסף ביום 18.3.2022. מעניין לקרוא זאת והדברים משלימים את חידושי יוסי גלובינסקי. |
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 13 ספט 2025 21:59 |
|
| השיר חנהל'ה התבלבלה או בשמו המקורי "הדבש והזפת" פורסם בחנוכה תרצ"ד 18/12/33, בעוד שהשיר המקביל (מבחינת הלחן הכליזמרי) - "הוא והיא על הגג", פורסם כחודשיים מאוחר יותר בפורים תרצ"ד 28/2/34. לאור זאת מותר לי לטעון שאלתרמן בחר דווקא את "יום שישי", הן ליום בשבוע בו התחתנה חנהל'ה והן ליום בשבוע בו נעשתה ברית המילה לבנה שנולד כשהיא עודנה בתולה, כדי לרמוז ליום שישי בשבוע בו התרחשה הצליבה של ישו, אותו תינוק שנולד מבתולה. אמנם "רכבת יום שישי" מוזכרת בשיר "הוא והיא על הגג" אבל זה כבר שיר המשך לשיר חנהלה. |
|
|
|
|
רויצ׳ה
|
| 14 אפר 2024 16:05 |
|
| תודה רבה על ההסבר 🙏 |
|
|
|
|
דוד גוטרזון - מנהל האתר
|
| 06 אפר 2024 06:38 |
|
| תודה רבה יוסי שהעשרת אותנו! |
|
|
|
|
דוד גוטרזון - מנהל האתר
|
| 06 אפר 2024 06:38 |
|
| תודה רבה יוסי שהעשרת אותנו! |
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 31 מרץ 2024 13:28 |
|
השיר חנה'לה התבלבלה התפרסם ב 18/12/1933 בחנוכה.
שאלות:
מה להריון בתולים ולחנוכה?
מדוע נבחר השם "חנה'לה"?
ולמה מכונה הרך הנולד "מנובל" על ידי הרבי?
מחר יחול האחד באפריל שהוא יום העיבור של ישוע הנוצרי. בדיוק תשעה חודשים עבריים אחר כך נולד ישוע ולכן חוגגים את חג המולד. בדיוק שמונה ימים אחר כך בראשון לינואר הייתה ברית המילה של ישוע ולכן חוגגים את "חג מילת ישוע" בתאריך זה.
ישוע נולד מאמו מרים: "לרוב מתייחסים אליה (כדי להבדילה מאחרות ששמן מרים) בתור מרים הבתולה (בלטינית: Maria Virgo, ביוונית: Παρθένος Μαρία), ולמעשה על פי המסורת הנוצרית (של רוב הזרמים) בתוליה היו נצחיים, אף במהלך ולאחר לידת בנה (ויקיפדיה).
לכן, אני מעלה כאן אפשרות, שאלתרמן בחר לפרסם את סיפור הריון ולידת הבתולים שבוע לפני חג המולד, קרי בחנוכה.
השם חנה'לה ולא מירה'לה נבחר לדעתי על מנת שלא להיות ברור ובוטה מדי. חנה (אנה) הוא שם אמה של מרים הבתולה וגם היא הרתה וילדה כשהיא בתולה: " במאה ה-4 ושוב במאה ה-15 החלה רווחת האמונה כי גם אנה (חנה) ילדה את מרים בלידת בתולין, וכי גם היא התעברה בידי רוח הקודש. (ויקיפדיה)
הרך הנולד נקרא על ידי הרבי "מנבל" (בכתיב חסר). היהדות האורתודוקסית שינתה את שמו של ישוע ליש"ו והתייחסה אליו באופן שלילי. בנוסף, כשישוע נולד הוא וודאי שגרם לביזיון לאביו "יוסף" ומתאים לביטוי מספר מיכה: "בן ינבל אב".
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 27 מרץ 2024 09:38 |
|
שכחתי לציין את מקור הביטוי "בג המלך פת וילך". לקוח מספר דניאל:
הוַיְמַן֩ לָהֶ֨ם הַמֶּ֜לֶךְ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֗וֹ מִפַּת־בַּ֤ג הַמֶּ֙לֶךְ֙ וּמִיֵּ֣ין מִשְׁתָּ֔יו וּֽלְגַדְּלָ֖ם שָׁנִ֣ים שָׁל֑וֹשׁ וּמִ֨קְצָתָ֔ם יַֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ ווַיְהִ֥י בָהֶ֖ם מִבְּנֵ֣י יְהוּדָ֑ה דָּנִיֵּ֣אל חֲנַנְיָ֔ה מִֽישָׁאֵ֖ל וַעֲזַרְיָֽה׃ |
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 27 מרץ 2024 03:55 |
|
בפורים תשפ"ד זה, בו השמחה נמהלה בעצב, מצאתי את עצמי מעיין ב"פזמונות אלתרמן לפורים שנת תרצ"ג". עיני נישאו מהשיר "הוא והיא על הגג" שכינויו "מעפולה באנו הנה יחד" עם הביטוי האלמותי "את המן תלו על עץ גבוה, את ויזתא על עציץ..." אל השיר התאום שלו מבחינת הניגון הכליזמרי - "דבש וזפת" הידוע בכינויו "חנה'לה התבלבלה". האחרון התפרסם מאד והפך ברבות הימים לאחד משירי היסוד ל"שירי הקסטות" ואחר כך לזמר המזרחי כולו.
לטובת המתעניינים ואולי גם לטובת אלה שעוד יחקרו את השיר המקורי של חנה'לה שפורסם על ידי אלתרמן בנר שמיני של חנוכה תרצ"ד פחות משנה לאחר אותו פורים תרצ"ג – אפרט כאן שתי שגיאות דפוס בעלון "ניסים ונפלאות" בהוצאת "אץ קוצץ" בו פורסם השיר "דבש וזפת" או "חנה'לה". בגלל ששירי הקסטות היו "תורה שבעל פה" וגם בגלל אותן שגיאות דפוס שלא אפשרו שירה קולחת של השיר, נעשו בו במרוצת השנים שינויים רבים מהטקסט המקורי, זאת במקביל לעיבוד המנגינה מחסידית למזרחית.
שגיאת דפוס א' שלא מאפשרת לשיר את השיר במשקל ראוי:
במקום: "חנה'לה התבלבלה – / איך זה ככה ברית מילה / ואני עודי בתולה.
צריך להיות: "חנה'לה התבלבלה- / איך זה ככה ברית מילה / ואני עודני בתולה.
שגיאת דפוס ב' יותר משמעותית שבכלל לא מאפשרת לשיר כראוי:
במקום: "אז הרבי התעניין... / שניים אוחזים בבן / זה ענין קשה... / לכן נחכה עד שיגדל / אז אותו עצמו נשאל / איך זה באת מנובל ?!...
צריך להיות: "אז הרבי התעניין... / שניים אוחזים בבן / זה ענין קשה... לכן - / נחכה עד שיגדל / אז אותו עצמו נשאל / איך זה באת מנובל ?!...
ואוסיף עוד קצת לחלוחית מארון הספרים היהודי:
"היא אומרת שכולו שלי הוא / ואני אומר שלך!... / אז הרבי התעניין... / שניים אוחזים בבן /..."
המקור הוא כמובן המשנה המפורסמת בבבא מציעא:
" שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית,... ...זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי."
זמרי הקסטות שככל הנראה לא היו מודעים למשנה זו, שינו את הטקסט:
" היא אומרת שהוא לא שלי / ואני אומר שלך!..."
והעיקר והעיקר:
חוזרת על עצמה חריזה של "פרשת וילך" ו "המלך" וגם הקפדה יתרה על תאריכים, האחד של החתונה שחל לפני פרסום השיר והאחד של ברית המילה שאמור לחול שנה אחרי החתונה, אחריי פרסום השיר. הנה הציטטות:
החתונה:
"יום שישי תרצ"ג, פרשת וילך / חתונה הייתה בעיר / חנה'לה אמנם רצתה בן מלך / אך הסכימה לבן-גביר!"
ברית המילה שנה אחר כך:
"יום שישי תרצ"ד פרשת וילך / ברית מילה הייתה בעיר. / סעודה ניתנה כיד המלך / בן למזל טוב לגביר!..."
ובכן, תאריך החתונה אכן קיים בלוח העברי – כ"ד אלול תרצ"ג פרשת השבוע – "ניצבים וילך", שתי פרשיות קצרות שקוראים אותן במחובר. א ב ל - תאריך ברית המילה לא קיים! אין בכלל "פרשת וילך" בכל שנת תרצ"ד! ותאמינו או לא מי שדחק אותה משנת תרצ"ד לתחילת שנת תרצ"ה הוא "המלך" בכבודו ובעצמו!
להלן ההסבר בלשונו של ספר הפסיקה "הטור". "כשראש השנה חל ביום ב' או ג', ישנן שתי שבתות בין ראש השנה לסוכות. אז צריכים לחלק את פרשיות "ניצבים וילך" המחוברות כדי שיקראו את פרשת "וילך" בשנה שלאחר מכן בין ראש השנה ליום כיפור..." וסימן לדבר: "בג המלך פת וילך". הסבר לסימן: כש"המלך" שהוא ראש השנה, בו פותחים את התפילות באמירת "המלך" חל בימים בג (ב' או ג') "פת וילך" – פרשת "ניצבים וילך" המחוברת מתפצלת לשני מרכיביה כמו פתיתים ופרשת "וילך" נדחית לשנה הבאה.
אין ספק שלוח השנה תרצ"ד היה בידיו של אלתרמן בחנוכה תרצ"ד, כשכתב את השיר. הוא ידע שאנשים יסתקרנו לדעת באיזה תאריך הוא "צפה" שיחול ברית המילה לתינוק הבלתי אפשרי. הם יראו להנאתם שגם תאריך המילה הצפוי לא קיים! למביני דבר ניתן הרמז: "פרשת וילך" ו "המלך". ומי שלא יבין, כמו לדוגמה זמרי הקסטות, ישנה את "פרשת וילך" ל "פרשת ויאמר" שלמרבה האירוניה היא לא קיימת לא רק בתרצ"ד אלא בכלל אין פרשה כזו...
|
|
|
|
|
|
|
|