| : |
|
נוצר ע"י על 26 נוב 2025 18:59
בכותרת השיר "בתיה באמבטיה" אלתרמן מקביל למעשה בין בתיה בת פרעה מאגדות היהדות לבין מרים המצרית מאגדות הנצרות. שתיהן טבלו במים לצורך גיור, בתיה בת פרעה מפאגאניות ליהדות ומרים המצרית מזנות וכפירה לנצרות. זו טבלה בנילוס וזו טבלה בירדן.
בתיה בת פרעה:
"וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ:"
מפרש התלמוד: "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור" - ואמר רבי יוחנן שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה.
בעל הטורים מוצא לכך רמזים בניסוח הפסוק: "ותרד בת פרעה" – סופי תיבות – "דתה". מלמד ששינתה דתה שהלכה להתגייר. "ונערותיה": (מקביל לפסוקים אחרים) – "ותקם רבקה ונערותיה" - לומר שהתגיירה ותפשה מעשה האימהות. "וישנה ואת נערותיה" ששינתה דתה.
מרים המצרית:
ציטוט מה AI:
According to hagiographical tradition, Saint Mary of Egypt was born into a Christian family. She was born in the city of Alexandria (in what was then a Christian land) around 345 A.D. to Christian parents. However, she left home at the age of twelve and moved to Alexandria, where she lived a life of extreme promiscuity for seventeen years, essentially abandoning her Christian upbringing until her powerful conversion experience in Jerusalem.
ציטוט מפרשנות על האופרה מרים המצרית בה השחקנית העירומה טובלת בירדן:
Maria bathes herself in an act of cleansing (self-baptism?(
|
| שם משתמש: |
|
|
|
| קוד אבטחה: |
|
|
|
| נושא: |
|
RE: חנה'לה התבלבלה |
|
| הודעה: |
|
|
|
|
|
|
| סקור נושא |  | |
יוסי גלובינסקי
 |
| 27 נוב 2025 11:08 |
|
העזרות ב AI לפענוח הסאבטקסט באלתרמן:
האם יש קשר בין בתיה בת פרעה ובפטיזם?
אין קשר ישיר או רשמי בין בתיה בת פרעה לבין טקס הבפטיזם (טבילה לנצרות). הבפטיזם הוא סקרמנט נוצרי שנוצר מאות שנים לאחר תקופת בתיה, ומשמעותו שונה מזו של טבילות היטהרות ביהדות.
עם זאת, קיים קשר רעיוני ופרשני חזק במסורת היהודית (במדרש ובאגדה) שניתן לראות בו מעין "טבילה" סמלית:
טבילת גיור/היטהרות: המדרש מפרש את הפסוק "וַתֵּרֶד בַּת־פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל־הַיְאֹר" (שמות ב', ה') כמעשה של טבילה לשם היטהרות מעבודת אלילי מצרים, או כחלק מתהליך גיור. בכך, היא נתפסת כמי שמרדה בדת אביה ובחרה בדרכו של אלוהי ישראל.
הצלה באמצעות מים: בפרשנות נוצרית מסוימת, סיפור הצלתו של משה מהמים על ידי בתיה נתפס כרמז מוקדם (פְּרֶה-פִיגוּרַצְיָה) למוטיב ההצלה באמצעות מים המופיע בברית החדשה, בדומה לתיבת נוח או חציית ים סוף, אירועים שמקושרים בהשאלה לרעיון הבפטיזם.
שינוי זהות: בתיה, ששמה המקראי (בספר דברי הימים) משמעו "בת י-ה" (בת האל), שינתה את זהותה מנסיכה מצרית ליהודייה, מעשה שנתפס כמעבר רוחני עמוק, בדומה לשינוי הזהות שמסמל הבפטיזם עבור נוצרים.
לסיכום, בעוד שבתיה עצמה לא עסקה בטקס הבפטיזם הנוצרי, מעשיה וסיפורה זכו לפרשנויות דתיות שונות, הן ביהדות והן בנצרות, המשתמשות במוטיב המים וההיטהרות/הצלה כדי לבטא רעיונות של שינוי רוחני ואמונה. |
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 26 נוב 2025 18:59 |
|
בכותרת השיר "בתיה באמבטיה" אלתרמן מקביל למעשה בין בתיה בת פרעה מאגדות היהדות לבין מרים המצרית מאגדות הנצרות. שתיהן טבלו במים לצורך גיור, בתיה בת פרעה מפאגאניות ליהדות ומרים המצרית מזנות וכפירה לנצרות. זו טבלה בנילוס וזו טבלה בירדן.
בתיה בת פרעה:
"וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ:"
מפרש התלמוד: "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור" - ואמר רבי יוחנן שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה.
בעל הטורים מוצא לכך רמזים בניסוח הפסוק: "ותרד בת פרעה" – סופי תיבות – "דתה". מלמד ששינתה דתה שהלכה להתגייר. "ונערותיה": (מקביל לפסוקים אחרים) – "ותקם רבקה ונערותיה" - לומר שהתגיירה ותפשה מעשה האימהות. "וישנה ואת נערותיה" ששינתה דתה.
מרים המצרית:
ציטוט מה AI:
According to hagiographical tradition, Saint Mary of Egypt was born into a Christian family. She was born in the city of Alexandria (in what was then a Christian land) around 345 A.D. to Christian parents. However, she left home at the age of twelve and moved to Alexandria, where she lived a life of extreme promiscuity for seventeen years, essentially abandoning her Christian upbringing until her powerful conversion experience in Jerusalem.
ציטוט מפרשנות על האופרה מרים המצרית בה השחקנית העירומה טובלת בירדן:
Maria bathes herself in an act of cleansing (self-baptism?(
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 29 אוק 2025 23:30 |
|
עוד כמה הקבלות בין בתיה באמבטיה לבין מרים המצרית:
"לא קפריזה ולא מאניה / הביאתני מגרמניה / איינע שיף אותי הביא לכאן / רק בזכות "לויד טריסטינו" / באתי ארצה פלסטינה / ארץ הנוצרי והקוראן. / באתי בדיוק לעדלידע / תל אביב אותי בן רגע צדה, / זה נפלא, זה פלא, וואונדערבאר!"
לויד טרייסטינו הייתה חברת אניות קיטור איטלקית שביצעה בשנות השלושים נסיעות שבועיות לפלשתינה וממנה. בין היעדים השכיחים: יפו, חיפה, אלכסנדריה, טרייסט וונציה. באופן קבוע היו מודעות בעיתונים על שמות האניות ותאריכי ההפלגה. "בתיה באמבטיה" פורסם בפורים תרצ"ד, 1 במרץ ,1934 בעיצומה של עליית ה"יקים" מגרמניה בעקבות התבססותו של היטלר בשלטון. מטבע הדברים הגיעו העולים מגרמניה גם ואולי בעיקר, באמצעות האניות של לויד טרייסטינו מאיטליה.
עד כאן לגבי האקטואליה של שנות השלושים. רמזים לתקופות קדומות בהרבה קיימים למכביר. שימו לב שאלתרמן מדגיש שהעולה מגרמניה לא ברח מגרמניה מצד אחד וגם מאידך גיסא לא עלה לכאורה מטעמי ציונות. האנייה בעצמה הביאה אותו לארץ הנוצרי והקוראן. שום מילה על הנאצים או על מדינת היהודים.
כאן הרמז לדעתי להפלגתה של מרים המצרית מאלכסנדריה ליפו (גם תחנות יעד של לויד טרייסטינו) לא כדי לחזות בצלב המקורי של ישו אלא כדי לעסוק בזנות עם העולים שבאו לחזות בצלב המקורי. בדיעבד היא ניצודה (כמו ה"יקה" שתל אביב והעדלידע צדו אותו) ברצון עז באמת לחזות בצלב המקורי, אולם היא נדחתה בהתחלה על סף כנסיית הקבר בהיותה חוטאת.
"לויד טרייסטינו" ותחנת היעד וונציה מזכירים אולי את שם מחבר האופרה "מרים המצרית" האיטלקי "אוטורינו רספיג'י" ואת העיר בה היא הוצגה לראשונה באוגוסט 1932 – וונציה.
באשר למספרים הרבים המופיעים בשיר:
שתיים ושלוש הנה חמש...
כשמרים המצרית מספרת את סיפורה ל"אבא זוסימוס" היא מרבה במספרים. נזכיר רק את המספר שלוש – היא קיבלה שלוש מטבעות מאדם זר וקנתה בהן שלוש ככרות לחם ששמשו לה צידה במדבר למספר שנים. הנה המילים כפי שכתב אותם מפיו של אבא זוסימוס הארכיבישוף של פלשטינה "פטרוניוס":
"As I was leaving the church a stranger glanced at me and gave me three coins, saying: `Sister, take these.' And, taking the money, I bought three loaves and took them with me on my journey, as a blessed gift.
ארבע ושלוש הנה זה שבע...
מרים המצרית מציינת שניסתה להיכנס לכנסיית הקבר שלוש או ארבע פעמים אבל כוח נעלם עצר אותה על הסף עד שהיא התעייפה.
Having repeated my attempt three or four times, at last I felt exhausted and had no more strength to push and to be pushed.
ובעניין נוסף:
העניין נמשך לו הלאה / גם מלמטה גם מלמעלה / עד אשר הגיע לשידוך
תיאור החיבור הפיזי בין בתיה לעלם החמד מגרמניה מקביל אולי בסיפורה של מרים המצרית לנשיקת השפתיים בינה לבין אבא זוסימוס, דבר שלכאורה לא ייעשה אבל הוא מלווה התנצלות:
"According to the custom of that time she gave him the kiss of peace on the lips"
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 22 אוק 2025 22:36 |
|
השם "בתיה באמבטיה" ייתכן שנבחר על ידי אלתרמן בתחילת 1934 אחרי שבאוגוסט 1932 החלו באיטליה ההופעות של האופרה: "מרים המצרית". נראה שאלתרמן שמע על האופרה בהיותו אז כתב ראשי בעיתון "כלנוע" שעסק בענייני חברה, אומנות, קולנוע וספורט. בתהליך קבלת עול הנצרות והחזרה בתשובה של מרים המצרית הזונה שחזרה בתשובה, מבצעת השחקנית הראשית בעירום כמעט מלא תהליך של טבילה עצמית לנצרות.
Maria bathes herself in an act of cleansing (self-baptism?)
ניתן להתרשם מהקטע באדיבותו של אחד הצופים ביוטיוב:
".52:14 beautiful naked actress! Very fit body
ממש בתיה עירומה באמבטיה.
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 05 אוק 2025 11:42 |
|
https://youtu.be/Hcw_42RWEGw?si=jvHi-GdDL84SI6enא
קישור לאופרה "מריה המצרית". הופעה ראשונה אוגוסט 1932 שנה לפני שנכתב השיר בתיה באמבטיה. נראה שאלתרמן הכיר. |
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 05 אוק 2025 00:16 |
|
מהיכן "זכריה שלג"? בשיר "דבש וזפת" מתוארת סבתו של ישו "חנה" שהתבשרה לאחר שנים רבות של עקרות שייוולד ממנה בסופו של דבר המשיח בדרך של "עיבור ללא חטא". לכן, טבעי ש"זכריה", קדוש נוצרי, אביו של יוחנן המטביל יהיה מספר הסיפור. הוא חי באותו דור של חנה'לה ובנו היה מעורב פעיל מאד בהכתרתו של ישו למשיח. הסיפור של זכריה בקצרה הוא זה:
ויקיפדיה: (זכריה (ביוונית: Ζαχαρίας, זַכַרִיאַס) על פי המסופר בברית החדשה היה כהן, אביו של יוחנן המטביל, וקרוב משפחה של ישו. אלישבע וזכריה היו צדיקים אולם לא נולדו להם ילדים. בעת הקטרת קטורת הסמים במקדש על מזבח הזהב הופיע בפני זכריה מלאך אשר בישר לו כי ייוולד לו בן והוא יקרא לו בשם "יוחנן", וכי אותו ילד יבשר על בואו של המשיח. בשובו לביתו הרתה אלישבע. במהלך ההיריון ביקרה אותה מריה שהייתה באותה עת בהיריון עם ישו. הביקור" נחשב לאחד האירועים בחיי ישו, ומצוין בכנסיית הביקור בעין כרם .שמונה ימים לאחר הולדת בנם, במהלך טקס ברית המילה חברי המשפחה אמרו שיקראו לילד על שם האב - זכריה, אולם אלישבע התנגדה ודרשה שלבן יקרא בשם "יוחנן". זכריה, שהיה אילם, כתב על לוח "שמו יהיה יוחנן" ובאותו הרגע חזרה לו יכולת הדיבור.
"שלג" – קרוב לוודאי כדי להנציח את שמו של בית הקפה "שלג לבנון" שהיה בשביל אלתרמן בית שני בתחילת שנות השלושים. הוא אפילו הקדיש לבית הקפה שיר שלם מאוחר יותר.
נותרה עדיין קושיה חזקה על השם זכריה והיא העובדה שקיים עוד שיר, גם הוא נכתב למוזיקה חסידית קיימת ופורסם בפורים שאחרי חנוכה בו פורסם השיר דבש וזפת. שם השיר "בתיה באמבטיה" וגם הוא מוגש על ידי זכריה שלג!. האם גם הוא עוסק בפרשייה מהנצרות ומתאים לו להיות מוגש על ידי זכריה?
הנה מילות השיר:
בתיה באמבטיה
מאת זכריה שלג
יש לבתיה חוץ מיופי / טמטום מוח פילוסופי. / ככה ההורים אותה עשו. / ובשבת בערב בתיה / מתקלחת באמבטיה / וחושבת מחשבה כזו: / שתיים ועוד שתיים הנה ארבע / לא חם במקלחת ולא קר בה. / שתיים ושלוש הנה חמש / היא איננה קרח ולא אש. / זה לא עצוב ולא שמח / זה פשוט בשביל להתקלח / העניין עכשיו מובן... / להכניס את זה אל היומן.
ופתאום דפיקה בדלת / בתיה רצה מבוהלת / מי יודע אולי זה מכיר? / ומעומק הפיג'מה / היא שואלת מי זה שמה / ועונים לה: "חדר להשכיר" / בפרוזדור אזי מופיע עלם חמד / בתיה מחווירה ומתאדמת / מכפתרת את החזיה מהר / ואומרת "ביטע זייער מיין הער". / משכירה לו את החדר / הבחור אומר הכול בסדר / איך קאם הויטע אויס ברלין / למה – בעצמי איני מבין. / לא קפריזה ולא מאניה / הביאתני מגרמניה / איינע שיף אותי הביא לכאן / רק בזכות "לויד טריסטינו" / באתי ארצה פלסטינה / ארץ הנוצרי והקוראן. / באתי בדיוק לעדלידע / תל אביב אותי בן רגע צדה, / זה נפלא, זה פלא, וואונדערבאר!
בתיה אז הורידה עין / ואמרה אני תמימה עדיין. / אך אתה בחור חביב / אם אתה אוהב את תל אביב / העניין נמשך לו הלאה / גם מלמטה גם מלמעלה / עד אשר הגיע לשידוך / ובשבת בערב בתיה / מתקלחת באמבטיה / וחושבת בכיוון הפוך: / ארבע ושלוש הנה זה שבע / כל דבר הולך על פי הטבע / ארבע וחמש הנה תשעה / הוא בחור ואנכי אישה...
זה לא עצוב ולא שמח / זה פשוט בשביל להתקלח... / העניין מובן עכשיו / כל הפילוסופיה לשוא.
אותם, כמוני, שמחפשים את הסאב-טקסט, ישימו לב למספר דברים. השם בתיה, האמבטיה המודגשת בנוסף למקלחת, למה דווקא שבת בערב?, מה סיבת הדאגה לטמפרטורת המים שיהיו דווקא פושרים, הרמז לעירום מתחת לפיג'מה, כפתור החזיה, הדגשת השייט לארץ בחברה האיטלקית, מה עניין הנוצרי והקוראן?, ולבסוף, מה תפקידו של התיאור העקיף של יחסי מין מהירים יחסית בין האורח והמארחת – "העניין נמשך לו הלאה גם מלמטה גם מלמעלה".
כך נראה לי ההסבר:
השם "בתיה" במקורותינו שייך באופן בלעדי לאישה מצריה – בתיה בת פרעה זו שהצילה את משה בתיבה. בנוסף אומר המדרש: בתיה, הכוונה לבת יה, כלומר ביתו של אלוקים.
לגבי "אמבטיה" גם כאן המקרה הקלאסי במקורותינו הוא השאלה במסכת חגיגה: "בתולה שהתעברה מהו לכהן גדול?" והתשובה: "שמא באמבטיה התעברה". כלומר – גבר פלט זרע שחדר לרחמה ללא זיווג. כן, מים היו יקרים פעם ואנשים רבים נהגו לרחוץ באותה אמבטיה...
נראה שאלתרמן רומז כאן לקדושה נוצרית "מרים המצרית" (הרמז – "בתיה") שאחראית על החוזרים בתשובה. היא הייתה זונת צמרת מאלכסנדריה שבמצריים שחזרה בתשובה בירושלים בזכות דמותה של מרים הבתולה (הרמז – "אמבטיה") אימא של ישו. יום החג של מרים המצרית חל בדיוק חודש אחרי פרסום השיר בפורים תרצ"ד – קרי האחד באפריל 1934. האחד באפריל הוא יום העיבור של ישו שנולד בדיוק תשעה חודשים אחרי האחד באפריל.
הנה הסיפור של "מרים המצרית" (ויקיפדיה):
לפי המסורת היא נולדה באלכסנדריה שבמצרים. מגיל צעיר עסקה בזנות, כאשר חטאה הגדול ביותר הייתה שלא עשתה זאת על מנת להתפרנס בלית-ברירה, אלא מתוך תשוקה ותאווה. היא עסקה בכך במהלך 17 שנה, עד שהחליטה להצטרף לעולי רגל שיצאו בספינה לירושלים לרגל חגיגות הצלב האמיתי, במטרה לזנות עם הצליינים הרבים. על המסע בספינה שילמה על ידי כך ששכבה עם המלחים. עם הגיעה לרחבת כנסיית הקבר, ביקשה להיכנס, אך נהדפה לאחור ודלתות הכנסייה נסגרו בפניה. כאשר הסתובבה ללכת משם, נתקלה באיקונה של הבתולה והכירה בכך שחטאיה מנעו את כניסתה. בו ברגע התפללה, קיבלה על עצמה לחזור בתשובה ולפנות לחיי סיגוף. כאשר פנתה לשוב ולהיכנס אל הכנסייה, נפתחו הדלתות בפניה. בתוך הכנסייה, לצד הצלב האמיתי, נגלה לה חזון לפיו עליה לעבור את הירדן ולחיות חיי נזירות במדבר.
מיד יצאה מרים מירושלים וקיבלה את האוכריסטיה במנזר על גדות הירדן שיוחס ליוחנן המטביל (מזוהה כדיר חג'לה) לפני שעברה אל המדבר למחרת היום, כשהיא נושאת שלושה ככרות לחם כצידה לדרך. במדבר חיה בתנאי פרישות וסיגוף, האריכה את שיערה פרא, על מנת שיכסה את גופה לאחר שבגדיה התבלו וניזונה מתמרים וגרגרים. כעבור מספר שנים פגש אותה נזיר בשם זוסימוס, אשר בתחילה כלל לא זיהה אותה כבת-אנוש. תחילה העניק לה גלימה ולאחר מכן שמע את סיפורה והתחייב להדריכה בדרכי הנצרות. אך כאשר שב לבקרה ביום החמישי של השבוע הקדוש (שחל להיות באותה שנה ב-1 באפריל) מצא אותה מתה ואריה ניצב ושומר על גופתה מפני עופות דורסים וצבועים. זוסימוס קבר אותה במדבר. זוסימוס סיפר את סיפורה וזה עבר בעל-פה עד שהועלה על הכתב על ידי סופרוניוס.
ההקבלות בין סיפורה של מרים המצרית לבין בתיה באמבטיה:
בתיה – בת פרעה מצרית, האמבטיה – אזכור הבתולה מרים הקדושה וגם אגן הטבילה לנצרות ואזכור יוחנן המטביל, שבת בערב – הכנה ליום א בו מתבצעת הטבילה לנצרות, המים הפושרים דווקא – לצורך טבילת תינוקות, העירום, החזיה ויחסי המין עם האורח – איזכור תקופת הזנות של מרים המצרית, הפיג'מה – הגלימה שהושמה עליה כשהייתה עירומה במדבר, השייט לארץ – אזכור לשייט מאלכסנדריה, הנוצרי והקוראן – רמז לנצרות שרבים מקדושיה מוזכרים כקדושים גם בקוראן.
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 04 אוק 2025 21:01 |
|
חשבתי שכאי שתהיינה כאן המילים המדויקות של חנהלה המקורי - דהיינו דבש וזפת
דבש וזפת
פזמון בנוגע לחנה'לה מאת זכריה שלג
יום שישי, תרצ"ג, פרשת וילך, / חתונה הייתה בעיר. / חנה'לה אמנם רצתה בן מלך, / אך הסכימה לבן-גביר! / כל הבחורים סביבה / התרככו כשעווה, / התפקעו מאהבה! / למה זה להתפלא? / גם ליבי היה חולה, / כי אהב את חנה'לה!...
הה, אינכם יודעים עד כמה / היא יפתה בערב זה! / על ראשה צעיף של משי שמה / ופנינים על החזה... / היא הלכה מול החתן / כמו כבש לבנבן / לא מבין ולא מובן... / ותזמורת הילולה / מסביב לה יללה: / - בואי, בואי הכלה!...
החופה עומדת כבר מוכנת, / חנה'לה הרכינה ראש... / את אפה גורפת המחותנת, / הבדחן מפליא לדרוש: / - אם תהיי אשתו לעד / אם תולידו בן או בת, / לי לגמרי לא אכפת!... / מי אני ומה כוחי ?... / החתן לא אנוכי... / בכי נא, כלתי, בכי!...
חנה'לה רוצה לבכות כהוגן... / בגרון כאילו פקק! / החתן – כמו עשו לו חוקן / והשקוהו שמן דג! / חנה'לה התבוננה / בפרצוף של חתנה! / אויה, איזו מין תמונה!... / היא חוזרת אות באות: / - כן להיות, או לא להיות... / לאשתו של אידיוט?!
ירח דבש אחרי החתונה בא / זפת אחרי הדבש... / החתן רצה להיות לאבא / בן מחנה'לה דרש... / חנה'לה הגידה: - פה, / לא ארצה ולא אובה / זה לגמרי לא יפה! / חופש פעולה לפרט!... / אם רצית בן או בת, / לך עשה אותם לבד!...
יום שישי תרצ"ד, פרשת וילך, / ברית מילה הייתה בעיר. / סעודה ניתנה כיד המלך, / בן למזל טוב לגביר!... / חנה'לה התבלבלה - / איך זה ככה ברית מילה / ואני עודני בתולה!... / גם הבעל לא זכר / מי הביא לו בן זכר / ולצרוח מאוחר!...
אל הרבי את הבן הביאו / ואמרו לרבי כך: / היא אומרת זה כולו שלי הוא / ואני אומר – שלך!... / אז הרבי התעניין... / שניים אוחזים בבן, / זה עניין קשה... לכן / נחכה עד שיגדל, / אז אותו עצמו נשאל: / מאין באת מנובל?!...
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 03 אוק 2025 16:12 |
|
נשאר עוד להסביר את ההתנהגות בחופה:
חנה'לה התבוננה / בפרצוף של חתנה! / אויה איזו מין תמונה!... / היא חוזרת אות באות: / - כן להיות, או לא להיות... / לאשתו של אידיוט ?!
לפי מקורות נוצריים, יהויקים בעלה של חנה-אנה, היה אדם "נמוך, רחב שאפשר לוותר עליו" (short, broad, spare man) אבל חנה-אנה בחרה בו עקב הנחיה על טבעית (Anne could have married almost any suitor, but Emmerich says that she chose Joachim “only upon supernatural direction.”).
אלתרמן אינו ממש פוליטיקלי קורקט כלפי הנוצרים. היום זה אולי לא היה עובר. אז זה לא עבר כי אמרו שזה שיר מידי "גס" אבל צחוק על הנצרות לא היה ככל הנראה בעייתי בשנות השלושים.
לצורך השלמת הסיפור שבין שורות השיר, נשאר לפענח מדוע נבחר השם "זכריה שלג" כשם עט למחבר השיר "דבש וזפת" וגם לשיר "בתיה באמבטיה" (ותו לא), שניתן לקראו בקישור שהביא באדיבותו גוטרזון לעיל.
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 30 ספט 2025 23:21 |
|
"ירח דבש אחרי החתונה בא / זפת אחרי הדבש.../ החתן רצה להיות לאבא / בן מחנה'לה דרש.../ חנה'לה הגידה – ̤פה / לא ארצה ולא אובה / זה לגמרי לא יפה."
מה גרם לאלתרמן להכניס בפיה של חנה'לה יחס כזה שלילי לתהליך ההזדווגות לצורך הבאת צאצאים ולהגדיר את האקט כ "זה לגמרי לא יפה"?
ובכן כבר אמרנו שהשיר של אלתרמן "חנה'לה התבלבלה" עוסק בלידת הבתולים של קדושי הנצרות מרים הבתולה וישו הנוצרי בהקשר לחנה (הבתולה גם כן) סבתו של ישו ואמה של מרים.
ציטוטים מווינט 10.12.17:
מדוע הזדווגות הוא מעשה קדוש אצל היהודים - וטמא אצל הנוצרים? איך זה קשור ל"חטא הקדמון" של אדם וחוה? בגלל שהדינמיקה בין אדם וחוה היא שגרמה ל"חטא הקדמון" (האכילה מעץ הדעת טוב ורע, הבנת המושג עירום והתחלת התאווה בין גבר לאישה, י.ג.) , אזי היעדר מיניות נחשב תנאי לישועה. מכאן - לפי הנצרות - חשיבות "העיבור הטהור" ו"לידת הבתולין" של ישו, שנולד ללא חטא. העולם הנוצרי חגג השבוע את "חג העיבור הטהור", המתייחס לעיבורה הנסי של הבתולה מריה.(טעות בוויינט ראו בהמשך,י.ג.).
ויקיפדיה:
ה"עיבור ללא חטא" (לטינית: Immaculata Conceptio) הוא דוֹגמה נוצרית-קתולית המתייחסת לעיבורה של מרים ברחם אמה חנה כשהיא פטורה מהחטא הקדמון... במהלך ההיסטוריה היו זרמים נוצריים שהאמינו כי גם חנה, אמה של מרים, הייתה בתולה בלדתה אותה... ב-8 בדצמבר מציינים הקתולים את חג העיבור ללא חטא...
ובכן, חנה'לה אומרת לבעלה יואכים – יהויקים ה"גביר" – זיווג רגיל ביננו יעביר את החטא הקדמון לצאצאינו – ולכן "זה לגמרי לא יפה".
יצוין שהשיר חנה'לה פורסם ב 18/12/1933, כאשר כשבוע לפני כן ב 8/12/1933 נחוג "חג העיבור הקדוש" של חנה סבתו של ישו ואימה של מרים, ושבוע לאחר מכן ב 25/12/1933 חל חג המולד של ישו. 6 שנים לפני כן הוגדרה מרים הבתולה כ "regina palestina" – גבירתנו מלכת פלסטינה, השומרת על ארץ הקודש. במהלך 1933 הכיר האפיפיור בחג לזכרה.
מדוע השיר כולו מתאר חתונה יהודית בעיירה? תאריכים עבריים, פרשות שבוע, כלה עם ראש מכוסה, בדחן ולבסוף הרבי. ובכן, כדי להזכיר לנו שכל קדושי הנצרות היו למעשה יהודים...
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 30 ספט 2025 00:14 |
|
מה גרם לאלתרמן לכתוב שיר בסוף 1933 על לידת הבתולים של ישו עצמו ושל אימו מרים?
ייתכן שהדבר קשור בעובדה שבמהלך 1933 אישר הותיקן בראשותו של האפיפיור פיוס ה 11 רשמית את החג של מרים אם ישו שנקרא מאז רעידת האדמה שהייתה בארץ ב 1927 : "החג של גבירתנו מלכת פלסטינה". תפקידה של מרים הוא להגן על פלסטינה מצרות. אישור החג ב 1933 על ידי הותיקן היה לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה.
מתוך ויקיפדיה: המנזר הוקם בשנת 1927 על ידי הבישוף האיטלקי פארינה, מייסד מסדר האחיות דורותי הקדושה ובעידודו של ידי הפטריארך הלטיני לואיג'י ברלסינה. לאחר רעידת האדמה שהתחוללה בארץ. הפטריארך היה מעוניין באתר לכבוד מרים אם ישו שתגן על ארץ ישראל מפני אסונות דומים. לכן שמה הרשמי של הכנסייה הוא "גבירתנו מלכת פלשתינה" ("Regina Palaestinae"). לצד הקמת הכנסייה נקבע יום חג החל מדי שנה ביום ראשון שלאחר ה-25 באוקטובר. בשנת 1933 אישר הותיקן את החג הזה.
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 30 ספט 2025 00:09 |
|
המשך מילים חריגות בחנה'לה וניסיון לקשרם לישו שנולד בלידת בתולים: "התרככו כשעווה" "גם ליבי היה חולה".
להלן ציטוטים ממקורות נוצריים:
"מזמור כ"ב בתהילים "שהוא תפילה של צדיק מעונה וסובל עבור היהודים, על מוות, הצלה ותקומה על ידי אלוהים כמענה לתפילה – עדות מדהימה שניתן לחזור עליה במשך כול הדורות. במובן זה, הפרק מתאים בדיוק לישוע המשיח."
"בתהילים כ"ב 18-14 אנחנו קוראים אודות סבלותיו של המשיח: "כמים נשפכתי, והתפרדו כל עצמותיי; היה ליבי כדונג, נמס בתוך מעיי. יבש כחרש כוחי, ולשוני מודבק מלקוחי; ולעפר מוות תשפתני. כי סבבוני כלבים: עדת מרעים הקיפוני; כארי ידיי ורגליי. אספר כל עצמותי; המה יביטו, יראו בי. יחלקו בגדי להם; ועל לבושי יפילו גורל". כדי שכל האמור לעיל, כמו גם נבואות אחרות, יתגשם, ישוע חייב היה לסבול."
הלב הוא לב והדונג הוא שעווה כמובן: "כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי, הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי." רש"י: "כדונג – "שעווה הנימוחה מחום האש.
יום ש י ש י תרצ"ג פרשת ו י ל ך. כבר אמרנו שצליבת ישו הייתה ביום שישי. לפני הצליבה הוא עשה "וילך", נושא את הצלב לאורך דרך הייסורים (וויה דולורוזה). הויה דולורוזה מתחילה במקום המשפט, ממנו צעד ישו עם הצלב על גבו עד למקום הצליבה - גבעת הגולגותא, המזוהה על-ידי מרבית הכנסיות בכנסיית הקבר. הדרך הפכה לאטרקציה מרכזית אותה פוקדים תיירים וצליינים כאחד. בימי שישי בצהריים יוצאת מהתחנה הראשונה של הויה דולורוזה תהלוכת נזירים פרנציסקנים ובעקבותיהם מאמינים רבים, לאורך הדרך עד כנסיית הקבר.
מתוך ויקיפדיה: יום שישי הטוב (באנגלית: Good Friday), יום שישי הגדול (ביוונית: Μεγάλη Παρασκευή), יום הפסיון של האדון (בלטינית: Dies Passionis Domini) או יום שישי הקדוש (בצרפתית: Saint Vendredi) הוא חג נוצרי המציין את צליבת ישו ביום שישי, יומיים לפני חג הפסחא. בירושלים נוהגים נוצרים להתהלך לאורך ה"ויה דולורוזה" כשהם לבושים בתלבושות תקופתיות ומשחזרים את צליבתו של ישו.
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 27 ספט 2025 23:21 |
|
עניין נוסף תמוה ומושך עין בשיר חנהלה הוא העובדה שאלתרמן מחתן את חנהלה עם "בן גביר" שהוא גביר בעצמו: "בן למזל טוב לגביר". בתנ"ך גביר הוא מושל אבל בעברית הישנה: גביר – עשיר גדול. ובכן מסתבר שתכונה העיקרית המוזכרת בבשורה על פי יעקב (James) היא העשירות הגדולה של יהויקים (Joachim) בעלה של חנה האימא של מרים והסבתא של ישו.
תמצית תחילת הספר של ג'יימס בויקיפדיה:
פרק 1: העלילה מתחילה בתיאורו של יהויקים, יהודי ע ש י ר ומאמין אשר עולה למקדש להביא קרבנות. במקדש פוגש אותו אדם ששמו ראובן אשר אומר לו שלפי ההלכה, לא ראוי שהוא יקריב קרבנות כיוון שאין לו ילדים. יהויקים בודק את העניין ברשומות של שנים עשר השבטים ולאחר שמשתכנע שכך אכן ההלכה הוא פונה למדבר וצם שם במשך ארבעים יום וארבעים לילה.
פרק 2: חנה, אשתו של יהויקים, התאבלה גם היא בשל אותו העניין אך לאחר שיחה עם המשרתת שלה היא מתנקה, לובשת בגדי חתונה ויורדת לשבת בגן ולהתפלל אל האל.
פרק 3: בתפילתה משווה עצמה חנה ליסודות הטבע וטוענת בפני ה' כי היא נחותה מכולם מכיוון שאין בה שום תועלת ושום פרי.
פרק 4: בעקבות תפילת חנה, מתגלה אליה מלאך שמבשר לה שעתיד להיוולד לה בן שיוודע בכל העולם. חנה, בתגובה, מבטיחה שהילד שייוולד לה יוקדש לאל. בהמשך, מגיעים אליה שני מלאכים נוספים ואומרים לה שיהויקים בעלה חוזר אליה. בדרכו חזרה הביתה, מצווה יהויקים על רועיו להביא כבשים ללא פגם כדי להקריב לאל ופרים כדי להביא לכוהנים. חנה ויהויקים נפגשים בשער העיר.
להלן מתוך התרגום לאנגלית של הבשורה על פי ג'יימס:
I. I In the histories of the twelve tribes of Israel it is written that there was one Joachim, exceeding rich: and he offered his gifts twofold, saying: That which is of my superfluity shall be for the whole people, and that which is for my forgiveness shall be for tile Lord, for a propitiation unto me.
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 27 ספט 2025 21:47 |
|
אני ממשיך לחפש מילים יוצאות דופן בשיר חנהלה, כי הן בדרך כלל הרמזים של אלתרמן לרובד העמוק של השיר. מצאתי את הביטוי על חנהלה (שכאמור לעיל היא חנה-אנה שילדה בלידת בתולים את מרים שילדה בלידת בתולים את ישו): "היא הלכה מול החתן כמו כבש לבנבן".
יוחנן המטביל השווה את ישו (שנצלב והוצא להורג במהלך חג הפסח) לכבש (או השה) שמוקרב בפסח ודמו מכפר על העם.
White lamb" and "Lamb of God" are powerful Christian symbols for Jesus Christ, representing his sacrifice, purity, and redemptive role in saving humanity from sin. The image originates from prophetic texts and the Gospel of John, where John the Baptist identifies Jesus as the Lamb of God who takes away the sin of the world. The "white" aspect symbolizes his spiritual purity, and the sacrifice of an unblemished lamb also connects to the Passover lamb.
הבשורה על פי יוחנן פרק א:
29 וַיְהִי מִמָּחֲרָת וַיַּרְא יוֹחָנָן אֶת־יֵשׁוּעַ בָּא אֵלָיו וַיֹּאמַר הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנֹּשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם׃
35 וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּסֶף יוֹחָנָן וַיַּעֲמֹד וְעִמּוֹ שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו׃
36 וַיַּבֵּט אֶל־יֵשׁוּעַ וְהוּא מִ תְ הַ לֵּ ךְ וַיֹּאמַר הִנֵּה שֵׂ ה הָ אֱ לֹ הִ י ם׃
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 26 ספט 2025 14:13 |
|
הנה נתבאר לי עוד נדבך בשיר "חנהלה התבלבלה". אלתרמן קרא לשיר במקורו "הדבש והזפת". מדוע "הדבש והזפת"?. כבר בארנו למעלה שהשיר נכתב בגיליון חנוכה דהיינו סביב כריסטמס, יום לידתו של ישו. ישו נולד בלידת בתולים וגם אמו מרים הבתולה נולדה אף היא בלידת בתולים לאימה - אנה, חנה, חנהלה – ומכאן מקור הביטוי בשיר "והיא עודנה בתולה".
ובכן, הדבש והזפת (שילוב של טוב ורע) מרמזים לאמרותיו ומעשיו של ישו בספרי ה"בשורות" של תלמידיו.
ראשית ה"דבש":
בבשורה על פי לוקאס מסופר שכאשר ישו קם לתחיה, תלמידיו היו בטוחים שהוא רוח רפאים. כדי להוכיח להם שהוא אדם חי הוא אכל לפניהם דג צלוי וחלת דבש. הנה הקטע מהבשורה על פי לוקאס באנגלית בו חלת הדבש מוזכרת במפורש:
But while they still did not believe for joy, and marveled, He said to them, “Have you any Food here?” 42 So they gave Him a piece of a broiled fish and some honeycomb. 43 And He took it and ate in their presence.
בתרגומים לעברית חלת הדבש מושמטת או מוזכרת בסוגריים כמו בתרגום שלהלן שהוא מ"ויקיטקסט":
41 וְהֵם עוֹד לֹא הֶאֱמִינוּ מִשִּׂמְחָה וַיִּתְמָהוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲיֵשׁ־לָכֶם פֹּה אֹכֶל׃
42 וַיִּתְּנוּ לוֹ חֲתִיכַת דָּג צָלוּי (וּמְעַט צוּף דְּבָשׁ)׃
43 וַיִּקַּח וַיֹּאכַל לְעֵינֵיהֶם׃
והנה היכן שהדבש מעורב בזפת:
בבשורה על פי מתי מסופר על ישו המושל משל למאמיניו ובו הוא מתאר שדה חיטה בו צמחו גם עשבים שוטים:
The parable of wheat and tares.
Tares הם עשבים שוטים המפרישים חומר צמיג כדי להגן על עצמם מהתייבשות והוא נקרא ,resin שם נרדף לזפת. מתוך שמם של עשבים שוטים אלה – tares, נוצרה המילה באנגלית לזפת – .tar קיים גם צמח שוטה הנקרא tarweed. בעברית תלמודית תרגמו את המילה tares ל "זונין".
הנה תרגם המשל מתוך ויקיטקסט:
24 וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם מָשָׁל אַחֵר וַיּאֹמַר מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם דּוֹמָה לְאָדָם אֲשֶׁר זָרַע זֶרַע טוֹב בְּשָׂדֵהוּ׃
25 וַיְהִי בִּהְיוֹת הָאֲנָשִׁים יְשֵׁנִים וַיָּבֹא אֹיְבוֹ וַיִּזְרַע זוּנִין בֵּין הַחִטִּים וַיֵּלֶךְ לוֹ׃
26 וְכַאֲשֶׁר פָּרַח הַדֶּשֶׁא וַיַּעַשׂ פֶּרִי וַיֵּרָאוּ גַּם־הַזּוּנִין׃
27 וַיִּגְשׁוּ עַבְדֵי בַעַל־הַבַּיִת וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֲדֹנֵינוּ הֲלֹא־זֶרַע טוֹב זָרַעְתָּ בְשָׂדֶךָ וּמֵאַיִן לוֹ הַזּוּנִין׃
28 וַיּאֹמֶר לָהֶם אִישׁ אֹיֵב עָשָׂה זֹאת וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הָעֲבָדִים הֲתַחְפֹּץ כִּי־נֵלֵךְ וּנְלַקֵּט אֹתָם׃
29 וַיֹּאמֶר לֹא, פֶּן־תְּלַקְּטוּ אֶת־הַזּוּנִין וְשֵׁרַשְׁתֶּם גַּם אֶת־הַחִטִּים׃
30 הַנִּיחוּ אֹתָם וְיִגְדְּלוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד עַד־הַקָּצִיר וְהָיָה בְּעֵת הַקָּצִיר וְאָמַרְתִּי לַקּוֹצְרִים לַקְּטוּ בָרִאשׁוֹנָה אֶת־הַזּוּנִין וְאִגְדוּ אֹתָם אֲגֻדּוֹת לְשָׂרְפָם וְאֵת הַחִטִּים אִסְפוּ לְאוֹצָרִי׃
המילה "זונין" נקראת בתלמוד גם "טינופת" – כך שהיא די מזכירה את המילה "זפת" כמזהם:
תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק ה הלכה ג : "תרומה שנפלה לתוך מאה - אין אתה מוציא זונין טינופת שבה, לפחות ממאה - אתה מוציא זונין טינופת שבה.
וכדי להיות פוליטיקלי קורקט ולא ללכלך על אלתרמן ויחסו לנוצרים, לא אביא כאן המקורות שה"חיטים" (דבש) הם עם ישראל וה "זונין" (זפת) הם הגויים...
|
|
|
|
|
דוד גוטרזון - מנהל האתר
|
|
מנחם פינקלשטיין
|
| 14 ספט 2025 00:53 |
|
| היום בבית הכנסת, בשיעור השבועי, התעורר ויכוח ביני לבין חברי המלומד ד"ר יוסי גלובינסקי - על גלגולו של השיר "הוא והיא על הגג" והשיר הקשור אליו "חנהל'ה התבלבלה". איני רוצה לגרוע מאומה מדבריו הנאים של יוסי, אך אציין שאת גלגולי השיר חקר בכבודו ובעצמו הכהן הגדול, הלא הוא אליהו הכהן המנוח, והדברים פורסמו ברשימתו: "מחוה'לה לחנה'לה, גלגולי השיר חנה'לה התבלבלה" בבלוג "עונג שבת" של דוד אסף ביום 18.3.2022. מעניין לקרוא זאת והדברים משלימים את חידושי יוסי גלובינסקי. |
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 13 ספט 2025 21:59 |
|
| השיר חנהל'ה התבלבלה או בשמו המקורי "הדבש והזפת" פורסם בחנוכה תרצ"ד 18/12/33, בעוד שהשיר המקביל (מבחינת הלחן הכליזמרי) - "הוא והיא על הגג", פורסם כחודשיים מאוחר יותר בפורים תרצ"ד 28/2/34. לאור זאת מותר לי לטעון שאלתרמן בחר דווקא את "יום שישי", הן ליום בשבוע בו התחתנה חנהל'ה והן ליום בשבוע בו נעשתה ברית המילה לבנה שנולד כשהיא עודנה בתולה, כדי לרמוז ליום שישי בשבוע בו התרחשה הצליבה של ישו, אותו תינוק שנולד מבתולה. אמנם "רכבת יום שישי" מוזכרת בשיר "הוא והיא על הגג" אבל זה כבר שיר המשך לשיר חנהלה. |
|
|
|
|
רויצ׳ה
|
| 14 אפר 2024 16:05 |
|
| תודה רבה על ההסבר 🙏 |
|
|
|
|
דוד גוטרזון - מנהל האתר
|
| 06 אפר 2024 06:38 |
|
| תודה רבה יוסי שהעשרת אותנו! |
|
|
|
|
דוד גוטרזון - מנהל האתר
|
| 06 אפר 2024 06:38 |
|
| תודה רבה יוסי שהעשרת אותנו! |
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 31 מרץ 2024 13:28 |
|
השיר חנה'לה התבלבלה התפרסם ב 18/12/1933 בחנוכה.
שאלות:
מה להריון בתולים ולחנוכה?
מדוע נבחר השם "חנה'לה"?
ולמה מכונה הרך הנולד "מנובל" על ידי הרבי?
מחר יחול האחד באפריל שהוא יום העיבור של ישוע הנוצרי. בדיוק תשעה חודשים עבריים אחר כך נולד ישוע ולכן חוגגים את חג המולד. בדיוק שמונה ימים אחר כך בראשון לינואר הייתה ברית המילה של ישוע ולכן חוגגים את "חג מילת ישוע" בתאריך זה.
ישוע נולד מאמו מרים: "לרוב מתייחסים אליה (כדי להבדילה מאחרות ששמן מרים) בתור מרים הבתולה (בלטינית: Maria Virgo, ביוונית: Παρθένος Μαρία), ולמעשה על פי המסורת הנוצרית (של רוב הזרמים) בתוליה היו נצחיים, אף במהלך ולאחר לידת בנה (ויקיפדיה).
לכן, אני מעלה כאן אפשרות, שאלתרמן בחר לפרסם את סיפור הריון ולידת הבתולים שבוע לפני חג המולד, קרי בחנוכה.
השם חנה'לה ולא מירה'לה נבחר לדעתי על מנת שלא להיות ברור ובוטה מדי. חנה (אנה) הוא שם אמה של מרים הבתולה וגם היא הרתה וילדה כשהיא בתולה: " במאה ה-4 ושוב במאה ה-15 החלה רווחת האמונה כי גם אנה (חנה) ילדה את מרים בלידת בתולין, וכי גם היא התעברה בידי רוח הקודש. (ויקיפדיה)
הרך הנולד נקרא על ידי הרבי "מנבל" (בכתיב חסר). היהדות האורתודוקסית שינתה את שמו של ישוע ליש"ו והתייחסה אליו באופן שלילי. בנוסף, כשישוע נולד הוא וודאי שגרם לביזיון לאביו "יוסף" ומתאים לביטוי מספר מיכה: "בן ינבל אב".
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 27 מרץ 2024 09:38 |
|
שכחתי לציין את מקור הביטוי "בג המלך פת וילך". לקוח מספר דניאל:
הוַיְמַן֩ לָהֶ֨ם הַמֶּ֜לֶךְ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֗וֹ מִפַּת־בַּ֤ג הַמֶּ֙לֶךְ֙ וּמִיֵּ֣ין מִשְׁתָּ֔יו וּֽלְגַדְּלָ֖ם שָׁנִ֣ים שָׁל֑וֹשׁ וּמִ֨קְצָתָ֔ם יַֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ ווַיְהִ֥י בָהֶ֖ם מִבְּנֵ֣י יְהוּדָ֑ה דָּנִיֵּ֣אל חֲנַנְיָ֔ה מִֽישָׁאֵ֖ל וַעֲזַרְיָֽה׃ |
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 27 מרץ 2024 03:55 |
|
בפורים תשפ"ד זה, בו השמחה נמהלה בעצב, מצאתי את עצמי מעיין ב"פזמונות אלתרמן לפורים שנת תרצ"ג". עיני נישאו מהשיר "הוא והיא על הגג" שכינויו "מעפולה באנו הנה יחד" עם הביטוי האלמותי "את המן תלו על עץ גבוה, את ויזתא על עציץ..." אל השיר התאום שלו מבחינת הניגון הכליזמרי - "דבש וזפת" הידוע בכינויו "חנה'לה התבלבלה". האחרון התפרסם מאד והפך ברבות הימים לאחד משירי היסוד ל"שירי הקסטות" ואחר כך לזמר המזרחי כולו.
לטובת המתעניינים ואולי גם לטובת אלה שעוד יחקרו את השיר המקורי של חנה'לה שפורסם על ידי אלתרמן בנר שמיני של חנוכה תרצ"ד פחות משנה לאחר אותו פורים תרצ"ג – אפרט כאן שתי שגיאות דפוס בעלון "ניסים ונפלאות" בהוצאת "אץ קוצץ" בו פורסם השיר "דבש וזפת" או "חנה'לה". בגלל ששירי הקסטות היו "תורה שבעל פה" וגם בגלל אותן שגיאות דפוס שלא אפשרו שירה קולחת של השיר, נעשו בו במרוצת השנים שינויים רבים מהטקסט המקורי, זאת במקביל לעיבוד המנגינה מחסידית למזרחית.
שגיאת דפוס א' שלא מאפשרת לשיר את השיר במשקל ראוי:
במקום: "חנה'לה התבלבלה – / איך זה ככה ברית מילה / ואני עודי בתולה.
צריך להיות: "חנה'לה התבלבלה- / איך זה ככה ברית מילה / ואני עודני בתולה.
שגיאת דפוס ב' יותר משמעותית שבכלל לא מאפשרת לשיר כראוי:
במקום: "אז הרבי התעניין... / שניים אוחזים בבן / זה ענין קשה... / לכן נחכה עד שיגדל / אז אותו עצמו נשאל / איך זה באת מנובל ?!...
צריך להיות: "אז הרבי התעניין... / שניים אוחזים בבן / זה ענין קשה... לכן - / נחכה עד שיגדל / אז אותו עצמו נשאל / איך זה באת מנובל ?!...
ואוסיף עוד קצת לחלוחית מארון הספרים היהודי:
"היא אומרת שכולו שלי הוא / ואני אומר שלך!... / אז הרבי התעניין... / שניים אוחזים בבן /..."
המקור הוא כמובן המשנה המפורסמת בבבא מציעא:
" שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית,... ...זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי."
זמרי הקסטות שככל הנראה לא היו מודעים למשנה זו, שינו את הטקסט:
" היא אומרת שהוא לא שלי / ואני אומר שלך!..."
והעיקר והעיקר:
חוזרת על עצמה חריזה של "פרשת וילך" ו "המלך" וגם הקפדה יתרה על תאריכים, האחד של החתונה שחל לפני פרסום השיר והאחד של ברית המילה שאמור לחול שנה אחרי החתונה, אחריי פרסום השיר. הנה הציטטות:
החתונה:
"יום שישי תרצ"ג, פרשת וילך / חתונה הייתה בעיר / חנה'לה אמנם רצתה בן מלך / אך הסכימה לבן-גביר!"
ברית המילה שנה אחר כך:
"יום שישי תרצ"ד פרשת וילך / ברית מילה הייתה בעיר. / סעודה ניתנה כיד המלך / בן למזל טוב לגביר!..."
ובכן, תאריך החתונה אכן קיים בלוח העברי – כ"ד אלול תרצ"ג פרשת השבוע – "ניצבים וילך", שתי פרשיות קצרות שקוראים אותן במחובר. א ב ל - תאריך ברית המילה לא קיים! אין בכלל "פרשת וילך" בכל שנת תרצ"ד! ותאמינו או לא מי שדחק אותה משנת תרצ"ד לתחילת שנת תרצ"ה הוא "המלך" בכבודו ובעצמו!
להלן ההסבר בלשונו של ספר הפסיקה "הטור". "כשראש השנה חל ביום ב' או ג', ישנן שתי שבתות בין ראש השנה לסוכות. אז צריכים לחלק את פרשיות "ניצבים וילך" המחוברות כדי שיקראו את פרשת "וילך" בשנה שלאחר מכן בין ראש השנה ליום כיפור..." וסימן לדבר: "בג המלך פת וילך". הסבר לסימן: כש"המלך" שהוא ראש השנה, בו פותחים את התפילות באמירת "המלך" חל בימים בג (ב' או ג') "פת וילך" – פרשת "ניצבים וילך" המחוברת מתפצלת לשני מרכיביה כמו פתיתים ופרשת "וילך" נדחית לשנה הבאה.
אין ספק שלוח השנה תרצ"ד היה בידיו של אלתרמן בחנוכה תרצ"ד, כשכתב את השיר. הוא ידע שאנשים יסתקרנו לדעת באיזה תאריך הוא "צפה" שיחול ברית המילה לתינוק הבלתי אפשרי. הם יראו להנאתם שגם תאריך המילה הצפוי לא קיים! למביני דבר ניתן הרמז: "פרשת וילך" ו "המלך". ומי שלא יבין, כמו לדוגמה זמרי הקסטות, ישנה את "פרשת וילך" ל "פרשת ויאמר" שלמרבה האירוניה היא לא קיימת לא רק בתרצ"ד אלא בכלל אין פרשה כזו...
|
|
|
|
|
|
|
|
|