| : |
|
נוצר ע"י על 19 דצמ 2010 11:40
יפה ענת
עכשיו כשהמותניים משונסים, ראוי לרכז כוחות.
ואם לרכז כוחות, המלצתי האישית היא על ספרו של בועז ערפלי "עבותות של חושך".
לעניות דעתי זה ה"פתרון" השלם ביותר לחידת "שמחת עניים" שיש בנמצא.
אבל: זהירות!
הפתרון של ערפלי הוא רציונלי להלל ויש לו נטייה לפזר חלק גדול מהערפל האלתרמני (זה שאת קראת: "זר ולא מובן", אם הבנתי אותך נכון, ולדעתי הוא ממחוללי האהבה המובהקים של אלתרמן אצל קוראיו).
יש לקוות שהוא (ערפלי) לא יהרוס לך את האהבה החדשה (לשיר "הבכי"), אבל גם אם כן, על הריסותיה תיבנה אהבה חדשה, בשלה יותר.
עוד קטנה:
מה שקראת "שיח חד צדדי" פורש על ידי ערפלי (בעקבות אחרים שקדמו לו בזה) כשיח המתקיים בתוך תודעתה של הרעייה.
אם תרצי, גם זו דוגמא לרציונליות הקיצונית שלו.
הרי הרציו האנושי איננו סובל אוהב מת המדבר אל אהובה חיה, אלא אם כן מדובר ב"מת תודעתי" וגו'.
והנה, אחרי כל המבנה הלוגי המתוחכם של אלתרמן, המשוחזר באופן כל-כך מפואר ע"י ערפלי, ומצדיק בהחלט את הסיטואציה של המת-החי של שמחת עניים - עדיין ערפלי נזקק להכנסת אותו מת לתוך תודעתה של הרעייה. רק כדי לרצות את הרציו.
|
| שם משתמש: |
|
|
|
| קוד אבטחה: |
|
|
|
| נושא: |
|
RE: השיר "הבכי" |
|
| הודעה: |
|
|
|
|
|
|
| סקור נושא |  | |
בן משה
 |
| 07 אוג 2016 21:19 |
|
| כולם שמות נרדפים ל"את" האלתרמנית: רעייה, בת, בתי, עלמה, כלה, "לך", "אותך", "הנצחית", "יפתי", ה"אהובה מנשוא", ועוד ועוד. |
|
|
|
|
סיון ק
|
| 01 אוג 2016 19:40 |
|
יש לי עוד שאלה בנוגע לשיר.
הוא אומר בתחילתו בתי, ואז רעייתי. יש למישהו דרך להסביר? |
|
|
|
|
אקי
|
| 19 דצמ 2010 11:40 |
|
יפה ענת
עכשיו כשהמותניים משונסים, ראוי לרכז כוחות.
ואם לרכז כוחות, המלצתי האישית היא על ספרו של בועז ערפלי "עבותות של חושך".
לעניות דעתי זה ה"פתרון" השלם ביותר לחידת "שמחת עניים" שיש בנמצא.
אבל: זהירות!
הפתרון של ערפלי הוא רציונלי להלל ויש לו נטייה לפזר חלק גדול מהערפל האלתרמני (זה שאת קראת: "זר ולא מובן", אם הבנתי אותך נכון, ולדעתי הוא ממחוללי האהבה המובהקים של אלתרמן אצל קוראיו).
יש לקוות שהוא (ערפלי) לא יהרוס לך את האהבה החדשה (לשיר "הבכי"), אבל גם אם כן, על הריסותיה תיבנה אהבה חדשה, בשלה יותר.
עוד קטנה:
מה שקראת "שיח חד צדדי" פורש על ידי ערפלי (בעקבות אחרים שקדמו לו בזה) כשיח המתקיים בתוך תודעתה של הרעייה.
אם תרצי, גם זו דוגמא לרציונליות הקיצונית שלו.
הרי הרציו האנושי איננו סובל אוהב מת המדבר אל אהובה חיה, אלא אם כן מדובר ב"מת תודעתי" וגו'.
והנה, אחרי כל המבנה הלוגי המתוחכם של אלתרמן, המשוחזר באופן כל-כך מפואר ע"י ערפלי, ומצדיק בהחלט את הסיטואציה של המת-החי של שמחת עניים - עדיין ערפלי נזקק להכנסת אותו מת לתוך תודעתה של הרעייה. רק כדי לרצות את הרציו.
|
|
|
|
|
ענת773
|
| 18 דצמ 2010 23:20 |
|
ראשית יש לומר כי זהו שיר "חדש" עבורי, נפגשתי זה מכבר עם יצירותיו של אלתרמן וזה תפס אותי באחרונה..
ההבנה שלי את השיר אכן התאימה להבנה כי יש כאן שיח בין-קוסמי, אם אפשר לתאר זאת כך, כלומר שיש שיח (חד צדדי) מסוים המתנהל בין אוהב שלא בין החיים לאהובתו החיה, ומכיוון שהדבר היה לי זר ולא מובן ניסיתי להבין את הרקע...
שמחה על שיעורי הבית, ושמחה על ההכוונה. בהחלט אשנס מותניים ואתחיל במלאכה..
תודה רבה!
ענת |
|
|
|
|
דוד גוטרזון - מנהל האתר
|
| 17 דצמ 2010 23:09 |
|
כמו שכתב אקי, קצרה היריעה...
אך בכל זאת אני רוצה לתת קצת הכוונה.
לא ניתן להבין כראוי את השיר "הבכי" ללא הבנת היצירה השלימה "שמחת עניים". שיבתו של המת על מנת לשוב ולהתאחד עם אשתו בעולם החיים, מתבררת תוך כדי קריאת חלק מהשירים.
סיטואציית המוצא או המסגרת של היצירה היא של העיר הנתונה במצור אין- תקווה, שאזרחיה אמורים לדעת בוודאות שעתידים הם למצוא את מותם. זה לא יכול להתבהר בקריאת השיר הבודד.
אם יש לך אנרגיות להשקיע, תמצאי באתר הזה שלושה מאמרים, האחד של אידה צורית ("בדמייך חיי - עיון אחר בשמחת עניים") שהיתה בין הראשונים אשר ניסו להתמודד עם היצירה הסתומה ופירסמה את מאמרה כבר בשנת 1952. מאז נוספו פרשנויות רבות והאחרונה ואולי המקיפה ביותר התפרסמה בשנת 2007 בספר "לא הכל הבלים והבל" מאת עוזי שביט. פרקים אחדים מספר זה מובאים באתר ושניים מהם גם דנים ברקע לכתיבת "שמחת עניים".
החדשות הרעות הן שגם אם קראי את כל הספר, יישארו לך עדיין כמה חידות לא מפוענחות ביצירה הזאת.
אם הגעת לשאלתך מתוך היכרות של שירי "כוכבים בחוץ" אני ממליץ על מאמרו של בעז ערפלי "בין כוכבים בחוץ ושמחת עניים" שבו תמצאי פרשנות על התמורות שחלו בשירתו של אלתרמן בין הספר הראשון לספר השני שלו, וכן פרשנות יפה (לא ארוכה) ליצירה. כאמור, גם מאמר זה נמצא באתר בחלק "מאמרים" בקטגוריה "שמחת עניים".
רצית אולי ביאור פשוט לשיר וקיבלת שיעורי-בית להרבה שעות :) |
|
|
|
|
אקי
|
| 15 דצמ 2010 11:13 |
|
זהו שיר "חדש" בן כ 70 שנה.
השיר "הבכי" הוא חלק מן היצירה "שמחת עניים".
אי אפשר לפרש שיר כזה בלי למקם אותו בתוך ההקשר של שמחת עניים.
זהו מעשה פרשני שלא ייעשה.
דא עקא, שלפרש את כל שמחת עניים, במידה שזה בכלל אפשרי, לא ניתן במסגרת של פורום.
דוגמא קטנה:
הדובר בשיר פונה אל הנמענת שלו מ"העולם הבא".
יש לנו כאן אוהב מת הדובר אל רעייתו החיה.
כבר שורות 3-4 (בבית הראשון) ממחישות את זה:
"בלילה זה עמדתי בחלון הקר
להיות איתך מבעד לזכוכית"
או שורות 11-12 בבית השלישי:
"אלי נשאת עיניים בלי ראית אותי,
את השקוף וצח כחלונך"
או הבית המסיים כולו:
"רעייתי, אפלה בינינו הזכוכית
קרבתי עוד. ורוח בי לא קם
את ישנה בכר אשר עליו בכית
והס. רק עצמותי מכות נקם."
למה דוקא מוען מת מול נמענת חיה?
מדוע ולשם מה בחר אלתרמן דוקא במודל כזה?
איך הוא משתמש בו לצורך השגת מטרותיו?
יקצר המצע מהשתרע
|
|
|
|
|
ענת773
|
| 15 דצמ 2010 10:32 |
|
התאהבתי בשיר חדש של אלתרמן- "הבכי", וברצוני לברר האם ידוע למי נכתב השיר ומה הרקע לכתיבתו. בכלל ניתוחים ופרשנויות יתקבלו בברכה גדולה.
ענת |
|
|
|
|
|
|
|
|