| שם משתמש: |
|
|
|
| קוד אבטחה: |
|
|
|
| נושא: |
|
RE: לראיון עם דן מירון |
|
| הודעה: |
|
|
|
|
|
|
| סקור נושא |  | |
סיגל
 |
| 10 ספט 2010 10:12 |
|
מצטרפת למחמאות. הראיון מהווה 'מתנה' לכל הגולשים מהאקדמאים והחוקרים ועד הקוראים הפשוטים.
רק לציין, לגבי שאלתך בסוף 'איך מאותו מודל יוצאים ילדים כה שונים' , יש לומר,שמבחינה פסיכולוגית,אפשרי ואף שכיח למדי, שילדים יפנימו דברים שונים ממודל ההורים והמשפחה שלהם. שלמות - אין, וכל אחד קולט מהמשפחה והיחסים בתוכה, דברים שונים.
הדברים נעשים עם התפתחות החיים יותר מורכבים.
למשל, קראתי פרקים נבחרים מהספר 'פתאום כבו האורות' של תרצה אתר ועלה בדעתי, שיש להתייחס למה שעבר עליה, במושגים של 'דור שני לדור התקומה' בדומה להתייחסות המקובלת לדור שני של ניצולי השואה. וזאת למה? כי רבים האנשים, שתפסו עמדות מפתח בחיי המדינה , כמו אלתרמן ואחרים בתחומים השונים, אשר ילדיהם לא קיבלו את ההגנה והשקט הנדרש לגידולם. היא מתארת שם את החוויה של הטבעת הספינה אלטלנה ממבט של ילדה צעירה .... גם אחרים בני דורה, סבלו נפשית. אסי, הבן של משה דיין הוא דוגמא ידועה , אך היו להערכתי עוד רבים. |
|
|
|
|
אקי
|
| 09 ספט 2010 15:56 |
|
ראשית למחמאות
הראיון הוא מרתק וזורם.
ברכות מגיעות גם למראיין שהשאיר מרחב ראוי למרואיין.
לטעמי האישי, האתנחתאות של יוסי בנאי מקלקלות קצת את השורה.
בנאי לוקה תמיד בדרמטיות מופרזת, גם כאשר היא לא לעניין.
שירי אלתרמן, וביחוד שירי כוכבים בחוץ, שהלבה הפנימית כל-כך גועשת בהם, אינם זקוקים לדרמטיות הזאת, ההופכת אותם פומפוזיים. להיפך, כאן מתבקש מיתון בקריאה, ואף מיתון בהטעמה.
דמעותיו של השיר האלתרמני "בוכות פנימה", וגו'.
כך בדרך כלל, אבל בתור רקע לזרימה המרתקת של דברי מירון , קריאה כזאת היא במיוחד פסולה, והזכירה לי יותר מכל הפסקת פרסומות בערוץ 2.
מצד שני אני בטוח שרבים יחלקו עלי כאן ואני מקבל בהכנעה את בחירת העורך.
לתוכן הדברים יש לי כמה הערות ואציין אחת בלבד.
יתכן שאני טועה, אבל דימיתי לזהות בדברי מירון נסיגה קלה מהנראטיב של ספרו "פרפר מן התולעת". מעין בשלות שיש לברך עליה.
מצד שני, אולי הסיבה היא שבראיון זה מדובר לא בניתוח ספרותי (או כדבריו: "לא זה המקום") ולכן הוא נינוח יותר.
כך או כך, על שריד אחד (מיותר לדעתי) מ"פרפר מן התולעת" יש להעיר.
בהתיחסו לחיי המשפחה של אלתרמן, ויחסיו עם נשים בכלל, מציין מירון כי לאלתרמן לא היה מודל טוב של זוגיות.
הוא עושה זאת בפסקנות, כציון של עובדה, והשומע מבין כי המודל הפגום הזה, הוא העומד בבסיס חיי המשפחה הרעועים אותם מתאר מירון, ובמשתמע הוא גם מוטיב המניע את שירי כוכבים בחוץ..
כמו שציינתי בדיון שכן, ניתוחים מסוג זה, לא זו בלבד שהם פסולים במחקר ספרותי אלא אף מוציאים שם רע לפסיכולוגיה בתור מדע.
כי איך יסביר מירון את העובדה שאותו מודל בדיוק (משפחת יצחק ובלה אלתרמן) הביא את אחותו של אלתרמן, לאה להב-אלתרמן, להקים בישראל משפחה לתפארת, הכוללת כיום שלושה ילדים, עשרה נכדים ולא נמנה את הנינים מחשש עינא בישא.
|
|
|
|
|
|
|
|
|