כל חדר שיש בו חלון ותמונה יכול לשמש נושא לכמה שורות דפוס או למסה מקיפה על היחס אשר בין האמנות לטבע. אני אבחר, כמובן, בדרך הראשונה ואגיד רק זאת: אם אדם, הבא לחדר כזה, שׂם עין בתמונה לפני שהוא מביט בחלון - סימן טוב הוא לתמונה וסימן רע לעין.

עינינו המופלאות שואבות את העולם בלי־הרף מתוך האור ומתוך האפלה, מן הקרוב ומן הרחוק, מן הפקחון ומן החלומות, אולם אשד־המראות הזה ניגר עלינו ברובו ללא כל צורך ותועלת והשפעה. נדמה כי לוּ הרגשנו פתאום את כל כובד גליו הרחבים והמגוּונים היה מוחנו הקטן נסחף עמהם כאבן הנקרעת משיאי הניאגרה.

אבל בני־האדם הם מאושרים מאוד בכל הנוגע להשגחה עליונה. גם כאן נהפכה להם המכה לרפואה ומרוב ראיה חדלו האנשים לראות.

אנחנו מביטים.

מביטים בכדי למצוא. לבחוֹר. להתענג. לא לטעוֹת. לא ליפול. לא להיחבט בקיר. עבודה מועילה ולא קשה לגמרי.

אך הנה, לפעמים מתחיל מוחנו המבוצר להתהפך מצד לצד על משכב מלכוּתו. שנתו נודדת למרחקים וגם אותו תוקפת קדחת התנועה. הוא אומר: - דייני. אני, המוח, רוצה להתבלבל. אני רוצה להסתחרר ולהיסחף שפכו עלי את הניאגרה…

אז אנחנו מביטים בכדי לראות.