|
העשירי למניין - נתן אלתרמן
על דפי כל עתון תמצאו את המלים תיאטרון וקולנוע משולבות בשינויי צירופים ועטורות בסימן שאלה תמידי; קיומו של מי מוצדק? מי גבר? והלא אין מקום, אין מקום לחלוטין, ל"שאלת קיום" זו. ויכוח זה מעלה על הדעת, כי לו המציאו עתה, נאמר, את המוסיקה, היו מדיינים: מאי עדיף - הנגינה או השירה? כי הסרט הוא אמנות חדשה, כלומר: אופן גילוי נוסף לאדם.
כדי להסס הנחה זו צריך להבין, כי אין הקולנוע תוספת אפשרויות טכניות לתיאטרון. יש להראות על הבדלים יסודיים הקיימים בין שתי מהויות אלו ולחוש, כי פריצת הסייגים הנ"ל וחיקוי הקולנוע על-ידי התיאטרון (וכן להיפך) היא שגיאה ופגיעה במושג. הראווה היא אמנות קולקטיבית. משמע: קיימת בתורת יצירה שלימה רק לגבי ההמון. קילוחי היצירה האינדיבידואליים (שחקן, במאי, צייר, מוסיקאי, סופר) מתמזגים לשטף מאוחד רק מעבר לראמפה. ההבדל בין הקולנוע והתיאטרון ספון במהות היסודות המרכיבים, ביחס שביניהם ובמקום המדויק של התמזגותם.
נכתב ב- 1932 . התפרסם ב"במעגל" בהוצאת הקיבוץ המאוחד
חזור |