אינני סבור כי יש מקום לדין־ודברים רציני עם השחקן הישראלי היוצא לשחק את תפקיד טוביה־החולב בלהקה של שחקני־מחזמר גרמנים, בגרמנית. בעתונות פורסמו כמה שיחות־ראיון אתו בענין זה ושולבו בכך גם דברי ערעור על החלטתו, אך למעשה לא עמו יש להתווכח, לא מצד ערך הנימוקים שבפיו ולא מצד מידת אחריות־שבהכרה שראוי לדרוש ממנו. במידה שיש בכך ענין לציבור, הרי צריך הערעור להיות מופנה אל הגורמים ששחקן זה מסתמך עליהם, והללו, גם הפעם, כמו במקרים אחרים מסוג זה, הם משרד־החוץ והשגרירות הישראלית בגרמניה.
 חלקם של אלה בענינים כמו אלה ידוע לא מתמול, כל שעה שעל סדר־היום עולה תופעה שיש בה, על אף כל הסייגים הפרוצים, משום חידוש המעיד שאפשרויות עיקום־הטעם ושיבוש הרפלקסים־הטבעיים עוד לא נתמצו עד תומן. כל שעה כזאת מתברר שהגורמים הרשמיים הנוגעים בדבר במשרד־החוץ, ובשגרירוּת הישראלית בבון, הם הכוח המניע והמעורר והיועץ בשטח זה.