|
פריט ושמו לאום - נתן אלתרמן
בטיעונו לפני בית- הדין הגבוה לצדק הביא רב- סרן שליט, כדוגמא העשויה לחשוף את האבסורד והעוול של הנוהל הקיים במירשם- התושבים, את מקרהו של קמאל נמרי, ממנהיגי "אל-פתח".
קמאל נמרי, שאמו יהודיה, אילו התייצב לרישום, היה נרשם כיהודי, ואילו רב- סרן שליט, המשרת בצה"ל, נדחה כשביקש לרשום את בניו כיהודים.
שופט בית- הדין העליון ד"ר זילברג כבר השיב לטענה זו תשובה חותכת וממצה, ואף-על-פי-כן, אם היא חוזרת ונשנית, מפי דוברים שונים, בנימות שונות של סארקאזם ושל תוכחה, אין פלא בדבר, שכן למעשה אין היא צימוקו ועיטורו של טיעון, אלא היא תוכו ועיקרו. כל שאר נימוקים, הנשמעים בפי תומכי המסע הזה של רב- סרן שליט, הם למעשה רק המשך והרחבה של אותה טענה עצמה.
כך שעה שמדובר על החינוך היהודי הלאומי, אשר רב- סרן שליט נותן לבניו, ועל היותם מעורים בחברה היהודית הישראלית ובעלי זיקה לערכיה ועל היות גם אמם, הסקוטית, בעלת זיקה לציונות ועל כך שהיא בחרה לבנות כאן, בישראל, את קן המשפחה על בסיס של חיים יהודיים לאומיים.
המעניין שבדבר הוא כי בעלי טענות אלו אינם חשים כיצד נימוקים אלה סותרים, מעצם טיבם ורוחם, את עקרונות חופש-המצפון וחירות- הפרט שבהם דוגל המסע שהם עורכים.
שכן מה פירוש של הנימוקים הללו?
פירושם הוא שהתנהגותו של אדם, השקפותיו, זיקותיו החברתיות הן קריטריון לקביעת השתייכותו או אי- השתייכותו לעם היהודי. ככל שההתנהגות וההשקפות והזיקות חיוביות יותר, לפי האומדן המקובל, כך השתייכות בעליהן לעם ישראל מוצדקת יותר ובעלת תוקף יותר מהשתייכותם של בעלי השקפות שאינן עומדות במיבחן זה. אותה דוגמא של קמאל נמרי מביאה את הדברים עד לקיצוניות של אבסורד, אך אם נראה מבעד לקיצוניותה אתת העיקרון שממנו היא נובעת, נבין את טיבן הריאקציוני, הפילי סטרי של ראיות אלו, הקובעות, למעשה, את הקונפורמיזם החברתי- לאומי כנימוק, אם לא כתנאי, להשתייכות הלאומית.
חזור |