ראו את טורו האישי של מנחם פרי באתר של הספריה החדשה שבו הוא תוקף את שירתו של אלתרמן ואת ההילולה סביבו ומשבח את ביקורתו של נתן זך.
כך הוא כותב:
"השיר האלתרמני פשוט נראה מסתובב סחור סחור, "סחרחר כשגיאה בין שמות לאינספור ופגישות ומלים". כמדריך תיירים הוא מצביע: "הנה... והנה... והנה"; אבל לא קורה בו הרבה מעבר לכך, הוא אינו מציע תהליך מרתק של הבנה וחוויה, תמורות ומתחים - תורידו ממנו בתים ולא תרגישו בחסרונם, שכן הוא גיבוב ולא תהליך שירי. אפשר לשלוף ממנו שורות, מכיתות זכוכית צבעוניות, ולהתפעל מהן מול האור. הוא נועד למי שמסוגל לקרוא רק שורות, לא שירים"

הכתבה היא בכתובת http://www.newlibrary.co.il/HTMLs/page_671.aspx?c0=15613&bss53=13176

פרופ' זיוה שמיר שלחה לאתר מאמר חדש. המאמר נמצא במדור "מאמרים" בקטגוריה "כוכבים בחוץ" שם המאמר הוא "עיר אשר עיניה זוהב מצופות - על שירו של אלתרמן "ליל קיץ" ("כוכבים בחוץ")". במאמר יש גם התייחסות לנושא שמנחם פרי עורר. הנה הציטוט מסוף מאמרה:

"רוב ההאשמות שטפלו על אלתרמן – האיש ויצירתו – נובעות אפוא מאי-הבנה, אי-הבנה שבשוגג או במזיד. האשמת יוצרה של יצירה אָ-מימטית כיצירת אלתרמן באי-נאמנות למציאות ול"ריתמוס החיים" יש בה, כמובן, מטעמה של טאוטולוגיה, משל יאשים אדם את הקריקטוריסט בהגזמה, את כותב האופרה בפתוס או את מחבר הגרוטסקה באי נאמנות למציאות. לא במקרה ולא אגב-גררא כתב אלתרמן את שירי "כוכבים בחוץ" בקצב תבת הנגינה, ולא במקרה צבע אותם בצבעים עזים ומופרזים. הפלאתם המכוּונת והמוּדעת לעצמה של מראות היום-יום הפשוטים ביותר היא תכונת יסוד של ספרו. האם צודק מנחם פרי שעה שהוא מנסה להעלות את שירי אבות ישֻרון על נס, ולהנמיך את שירת אלתרמן בעיני ציבור הקוראים העברי? האם צדקו בני דורם של שלונסקי ואלתרמן, שעה שזלזלו בגלוי בשירי אבות ישֻרון, ופטרו את רובּם כשיריו של משורר תמהוני ואקסצנטרי? האם טועים כל אותם קוראים וחוקרים שעדיין הולכים שבי אחרי שירת אלתרמן, חרף כל החרפות שהוטחו בה מימי קורצווייל ורטוש, מרדכי שלו ונתן זך ? האמת מצויה כנראה אי שם בין הקצוות, ועתידם של שירים אלה בתודעה הקולקטיבית ובתודעתם של קובעי הטעמים הוא שיכריע ככלות הכול את הכף. לי כשלעצמי, ולא לי בלבד, נדמה שמדובר בתופעות ספרותיות בהיקף ובדרגת חשיבות שונים בתכלית, וכי שירת אלתרמן תשרוד גם כאשר, כדברי המשורר באחד מפזמוניו, כבר איש לא ישמע וכבר איש לא יידע והדרך תוסיף לרוץ לבדה. "

כדאי לקרוא את הבלוג של מנחם בן באתר NRG, בו הוא מגיב בצורה נפלאה ולאורך שלשה בלוגים לטענותיהם של פרי ונתן זך כנגד נתן אלתרמן.

לצערי, לאנשים רבים יש נטייה ליצור קישור תמוה בין ערכו של דבר אחד לחוסר ערכו של דבר אחר, או במקרה שלנו, להלל את שירתו של נתן זך על חשבון השתלחות משוללת רסן בחוסר ערכה של שירת אלתרמן.

הן זך והן אלתרמן, כבודם במקומם מונח, ואיני רואה מדוע חייב זה לבוא על חשבון האחר. איך נוטים לומר בארצנו: לא לדאוג, יש מספיק מקום לכולם?

יתרה מכך, חייבים אנו להעניק נקודה עיקרית לזכותו של מיודענו אלתרמן על כך שגם בימינו, נשארו שיריו בין האהובים, המולחנים והמוכרים ביותר בישראל. בל נשכח, דווקא משום ששיריו של אלתרמן נכתבו (רובם ככולם) במשקל, בקצב, בהרמוניה, הפכו רבים מאוד מהם למולחנים ומושרים. הרי כמו שיריו המולחנים של אלתרמן עולה (למיטב ידיעתי) על שיריהם המולחנים של זך, וולך, עמיחי ורביקוביץ' גם יחד, לא?

יבואו שיגידו שהפופולריות אינה קנה מידה לפיו יש לשפוט משורר, ואכן, באופן חלקי, הצדק עמם. מנגד, אני בטוח שאפילו מבקריו הגדולים של אלתרמן לא יוכלו להאשים את שירתו בפשטות יתר.

לסיכום רבותיי, ישנם בארצנו אנשים, ולכולם מקום תחת השמש ובספרי השירה - הנה ננהג בכולם בכבוד המגיע להם.

יוסי רוז'נקו - בעל אתר 'נחושתיים' - http://www.nehu-2.co.il