פעם היו אימהות כאלה
כיום זה נראה לגמרי אחרת, לצערי
מתגנב ללב החשש, כי בימינו שטיפת המוח של התקשורת עשתה את שליחותה ההרסנית, ואת ה"מכונות" האלה מריצה כיום תוכנה חדשה וזרה. איזה גירסה מעוותת של המטריקס, או משהו דומה.
ראינו את קריצתה המבהילה כשנרתמו תינוקות למאבק נגד ההתנתקות, ועכשיו תור הצד השני להראות לנו את נפלאותיו של האינסטינקט האימהי החדש.
אלתרמן לא חזה כנראה, ולא יכול היה לחזות את ההתפתחות הזאת, אולי לכן נשמט הכח הזה מה"רשימה" הבאה שלו:
"ואולי הוא אחד אדמתי שנשם
את חרון בדידותך ואת כוח שמייך
ואולי הוא זכר עוד אפילו את שמם
של אבות הנפילים: של האור והמים
מקולם העצום כבדו אוזניו
גדלו העיניים פרע
רק לעילג ורק לעניו אימנו נותנת פרח"
ואולי בכל זאת רצה לרמוז לנו משהו בשורות הבאות:
"עינייך היום עירומות, העלמה
חבקי את ראשך בצמות, העלמה
אולי את פשוטה כסיפור בעולם
אולי שרפותיו לשלומך יתפללו
אולי רק אחינו הטוב שנדם
ידע להבין סיפורים כאלו."
כל הציטוטים מתוך: שיר בפונדק היער, כוכבים בחוץ |