שלושת השירים הראשונים של שירי מכות מצרים, "דם", "צפרדע" ו"כינים" בנוסח קצר יותר, שונה מהמוכר, התפרסמו לראשונה בשבועון השומר הצעיר ב- 1 בספטמבר 1939, לפי זה ניתן לשער שהם נכתבו פחות או יותר במקביל למועד פרסום המאמר "עולם והיפוכו" או זמן לא רב אחריו (ניתן לקרוא את המאמר באתר זה). המאמר, שמשמש כנראה בסיס פואטי ואידיאי מרכזי לארבע יצירות גדולות שהחל אלתרמן לכתוב פחות או יותר במקביל, בשנים 1939-1944 שהן אולי שנות השיא של יצירתו: שירי מכות מצרים, שמחת עניים, שיר עשרה אחים ושירים על רעות הרוח.
אין כמעט ביצירה זו, למעט תשתית עשר המכות עצמן, שום דבר יהודי ספציפי. כפי שאין ביצירה שום התייחסות מפורשת או מרומזת, לגורל היהודי ולשואה – אין בה שום בסיס לאנלוגיה בין מצרים לבין גרמניה. אלתרמן ממעט להשתמש בשם 'מצרים' ומעדיף לחזור ולהשתמש שוב ושוב בשם 'אמון' או 'נא אמון'.
שירי מכות מצרים מחולקים כמתכונת של יצירה מוסיקלית הרמונית לשלושה פרקים שוֹני תוכן ומקצב, הנובעים זה מזה. הפרק הראשון הוא מעין מבוא, או פירוש קצר ומגובש מאוד למה, המכיל את כל הנושאים שיתפתחו בחלקים הבאים. החלק השני המתאר את העלילה הדרמטית מחולק לעשרה שירים, כולם שווי מבנה ומקצב, ולא רק מבחינת הצורה הכללית, אלא גם מבחינת חלוקתו של התוכן בתוכה. יש כאן שני קווים דרמאטיים שמתפתחים באופן מקביל זה לזה – פתיחה של תיאור המכה מצד אחד ודיאלוג שבין אב לבנו מן הצד השני, ויש הקבלה בין ההתפתחות שחלה בתיאורי המכה לבין ההתפתחות הדיאלוג הדרמטי. החלק השלישי – "אילת" – מפתח מוטיב שנרמז בפתיחה ונחשף בשיאו של החלק השני. זהו המנון לתקוה החוגגת את נצחון כוח-החיים שבאדם, מעל להריסות.

על פי ספרו של פרופ' עוזי שביט שירה מול טוטליטריות – אלתרמן ו'שירי מכות מצרים' (הקיבוץ המאוחד, 2007).
תיאור מבנה היצירה על פי שירי עיר נצורה / אליעזר שביד