ארתור שניצלר כתב: "בהניעך הנע היטב את הפרדוכס, ישור מתוכו השקר, ובידך לא תשאר אלא באנאליות". כדי שלא יוגד בפכחות יתירה: הרי שמשפט זה עצמו דומה לפאראדוכס.

יש להבדיל בין שני סוג פרדוכסים. האחד אמתי, כלומר: כורה אפיק מחשבה חדש, מורה תפיסת דברים בלתי רגילה ואף מדהימה־לכתחילה. ידוע, כי עין האדם מצלמת את העצמים בהיפוכם, אולם ע"י הרגל משושי וְעִמּוּל הגיוני הסתגל מוחנו ליצור מן הנגאטיב הזה תמונה נכונה. המוח מלא במקרה זה עבודת פרדוכס אמתי. את הפרדוקס המזויף אפשר לדמות למשקפי צבעונין. גם הוא משוה לעולם פנים חדשות, גם הוא ראשיתו מוזר וסופו מוסכם, אלא שהתמונה המתקבלת היא מסולפת.

בעולמנו הספרותי שולטים הרבה פרדוכסים נוסח־שניצלר. פרדוכסים – לאו דווקא. הרוב המדכא של הפוסקים ו"עוני־אמנ"יהם רואים בהם מושכלות ראשונים, דברים שאין לערער אחריהם ולערערם במשהו. זו תכונתם של משקפים, נוח להם וטוב להם על גבי כל חוטם.