התכונה מסביב להזמנות שנשלחו אל השגרירים, לחזות במיצעד צה"ל בירושלים, עוד נמשכת בשעה זו.  תחזיות וניחושים של חוגים-מוסמכים, ותגובות של יודעי-דבר והערות-פרשנות, יימשכו ולא יירדו, כנראה, מן הפרק עד לרגע האחרון, עד שיוברר בדיוק מי יבוא ומי ייעדר.

 הכל יודעים כי שאלת נוכחותו או אי-נוכחותו של שגריר זה או אחר היא, במקרה זה, חשובה במיוחד לאו דווקא מצד משמעותו המדינית של הדבר, אלא מצד היותה פיצוי להתרחשות אחרת: לצמצומו של המיצעד בירושלים והתאמתו לתנאי שביתת-הנשק.  מכאן האווירה המיוחדת שנשתררה מסביב להזמנת השגרירים, אווירתה העצבנית של פעילות המכוּונת לענין אחד תוך התכוונות לענין שני, תוך חשש לצאת קרח משני הענינים גם יחד, ותוך כדי הצצות חרדות אל הרושם שהדברים יעשו על דעת-הקהל מבית.  גוון זה של פעילות ממשלתית הוא ענין לעצמו, אלא שכבר הורגלנו בו בשנים האחרונות, גם בהזדמנויות אחרות, והוא כמעט קו-אופי ואינו חידוש.

המאמר המלא