ההגדרה הרשמית קוראת להם "שטחים מוחזקים" ואף שאין הגדרה זו מקובלת בלשון-יומיום היא משתרשת בהכרתנו והיא מצויה ברקע שעה שאנו הופכים ב"שאלת עתידם" של שטחים אלה ומפרשים זה לזה במה מחזיקין ובמה אין מחזיקין. משום כך טוב כי נדע דבר אחד: במידה שאין אנו בני-ההווה בלבד, הרי אין שטחים אלה רק "מוחזקים" בידינו, אלא עיקרם הוא בכך שהם המחזיקים בנו.  הם אוחזים בנו בזרועות של עבר ועתיד שאין אנו בני-חורין לפרוק אותן מעלינו מכוח הרצון או מכוח ההחלטה.  שעה שאנו מדברים על עתידם של השטחים הללו, הרינו מדברים למעשה על עברה ועתידה של ההוויה היהודית הרצופה, זו שאנו חוליה בשרשרתה ובעלי פקדון שלה כלפי הקודמים לנו והבאים אחרינו.  תודעה זו אינה רק ענין של הגדרה אחרת, או של כינוי אחר, לשטחים אלה.  הוא ענין של צביון אחר לכל הגיונותינו בתחום הזה, הן מצד העיקרון והן מצד התכניות המעשיות לפרטיהן.  צביון זה צריך להיות שונה משהוא כיום.

 

 פורסם גם בספר "החוט המשולש" הוצאת הקיבוץ המאוחד  1975