|
רשות הבידור - נתן אלתרמן
הראיונות- הפומביים נעשו בזמן האחרון אחד הענפים הפורחים של הווי הבילוי- החברתי- התרבותי במדינה. אולי הפורח שבכולם. אין ספק שלא לשווא הם מושכים קהל רב.
הם מעלים על הפרק לוויכוח ולדיון קצר את שאלות- השעה ומאירים אותן לפעמים מזוויות לא צפויות ומעניינות; הם מביאים אל הבמה עסקנים הנלחצים לפעמים אל הקיר על-ידי המנחה, הכופה עליהם תגובות רעננות יותר וגלויות יותר מן המקובל במסגרות הרגילות. אפילו בעיות של יסוד, מתחומים "כבדים", כגון ציונות, דימוגראפיה, גבולות, גולה ומדינה, זהות יהודית וכדומה, מוארות כאן לפעמים בהבהובים חושפניים על ידי גישות מפתיעות ועימותים פיקאנטיים. לא כל שכן שעה שבין נושא- יסוד למשנהו באות חדשות מאחורי הקלעים של התיאטרון, של המפלגות, של הכנסת, של הממשלה. נוסף על כך- וזו אולי באמת זכותם המיוחדת של ראיונות אלה- נחשפות כאן לעיני הקהל פינות- חיים סמויות של תמהונים, בעלי חלומות ובעלי אמצאות, בעלי מקצועות שונים ומשונים שלא היו זוכים לגילוי לולא ראיונות אלה. אנשים אלה הופעתם לפני הקהל היא ממש הזדמנות- חיים שלהם, ואפילו נימת- הלגלוג הקלה או הכבדה של המנחה, והקהל המחרה- מחזיק אחריו, אינה מרתיעה אותם. הופעות תמהוניות אלו, נחשבות בדרך כלל כחלק הרציני- פחות בתכנית, הן מבחינה זו אולי הרציניות ביותר, לא רק בתכנית זו. ובנוסף עליהם- מרדני- אמנות ומהפכני ספרות, ונוקונפורמיסטים קיצוניים מכל הסוגים, בעלי מרה אדומה או מרה שחורה, שחזיונות- חורבן שלהם באים כשמן בעצמות הקהל, ויחד עמהם נציגי- המימסד המובהקים, פקידים בכירים ומנכ"לים ומזכ"לים ופה ושם גם שרים ממש. כל זה מצטרף יחד לבליל פיקאנטי ומושך, שרבים הקופצים עליו.
חזור |