דומה כי שגרירנו בבון נמצא היום בתוך רוח־תזזית של הרצאות והופעות המצטרפות לחזיון שאין לו תקדים.
 מדינאים של אומות העולם, פרופסורים של אוניברסיטאות ובעלי כהונות אחרות נמנעים כיום מנסיונות־שווא לנהל ויכוחים פומביים באסיפות, המועדות, מטבע הקהל השמאלי־החדש, לתוהו ובוהו. אך את שגרירנו אין זה מתריע.
 ומדי פעם, לאחר הופעותיו, מוסרים הכתבים כיצד הוא יושב ומעשן את הסיגר, בשלווה ובאומץ, בתוך השתוללות כללית, אשר הסיסמות "אל־פתח כאן" הן הנוחות והמתונות שבסיסמותיה.
 אמנם כן, לפעמים מצליח שגרירנו להשחיל מלה או שתים אל תוך המיקרופון, הנקלע בין היריבים ונתלש מיד אל יד בהתכתשויות איתנים –
 ופעמים, לאחר שעה או שעתיים של שאגות ג'וּנגל, מתקשר איזה בדל ויכוחי –
 אך ברור כי יסוד ההסברה או ה"דו־שיח" בטל בששים בתמונה הכללית, שהיא תמונה מבוהקת של קרקס שהיה לחרדת־אלוהים.

 

 בחודש זה ראו עיני האדם בפעם האחרונה את הירח כפי שהוא נראה מאז בריאת העולם. החל מן המולד הבא כבר יהיה זה ירח אשר רגלי אדם דרכו על אדמתו. ובתוך לוח הביקורים והפגישות של נשיא ארצות רוח תזזית
הברית, למשל, כבר הוקצה זמן בחודש הבא ל"קבלת־פנים לחוזרים מן הירח".
 ויש, כידוע, ביקורים שהוקדמו לרגל ענין זה וביקורים שנידחו לאחריו וכך עומד סעיף זה כשהוא כבר משולב בתוך ההווי.
 אמנם כן, גם לאחר מכן עוד יוכל אדם לחיות חיים שלמים ולא לבקר אפילו פעם אחת ב"ים השלווה" או לטפס במורדות המכתשים הירחיים, יהיו, כמובן, חוגי עילית חברתית אשר אנשיה יוכלו לומר מפעם לפעם, כבדרך אגב, "זה עתה חזרתי מחוץ־לארץ" (כלומר, מחוץ לכדור־הארץ), אך עוד שנים רבות תהיה זו, כנראה, חברה מצומצמת.
 עוד ימים רבים יוסיף להאיר כקדם ללא כל שינוי, אך העולם שיואר בו כבר יהיה עולם אחר.