|
ראש חדש למחשבה חדשה - נתן אלתרמן
כל שעה שמהלך מדיניותנו החיצונה משתבש ונתקל בקשיים, מתבטא דבר זה מיד בבהלת הצהרות והסברים של מומחי משרד-החוץ, שעיקר דבריהם כך:
-הכל בסדר גמור!
ובאם הקשיים קצת חורגים מן הרגיל, והנחות-היסוד מתערערות באופן רציני, אנו שומעים הסבר מלא יותר, ששיעורו כך בערך:
-מעולם לא היה מצבנו המדיני איתן במידה כזאת.
כדבר הזה אירע גם בימים אלה ממש, אלא שהפעם מיהר המצב-כהוויתו להבקיע מבעד לתחזיות הוורוּדות מדי, ובעיתונינו אנו מוצאים עכשיו כי שיחות שר-החוץ עם ראשי הממשל בוושינגטון היו "נוקבות וקשות, אם לא למעלה מזה" ("למרחב").
והמשקיפים מספרים כי בטיוטת התכנית, שהכינה וושינגטון לשיחות ארבע המעצמות, אין היא עומדת על פתרון-שלום באמצעות חוזה דווקא, ואינה מתכוונת אלא לתיקוני-גבול קלים בלבד, לעומת קווי ה-4 ביוני 1967, ובעניין ירושלים היא סבורה כי לירדן מגיעות לא רק זכויות של מעמד דתי בלבד ובשאלת הפליטים היא מעלה אפילו אפשרות של החזרה טוטאלית.
בקיצור, משהו שמתקרב, בערך, לסיכום של "אין מתום". על-כל-פנים לפי שעה.
מי שאומר, אפוא, כי לישראל נכונה מערכה מדינית קשה וסבוכה, אינו טועה. אלא שדווקא עכשיו, יותר מאשר לנוכח התחזיות הוורודות, יש טעם לומר – מצד ההווה-האסטרטגי וסיכויי המאבק הפוליטיים ומשאבי-הכוח ואפשרויות-התמרון וההשפעה – כי מעולם, אולי באמת מעולם, לא היה מצבנו הלאומי והמדיני כה רב תקוות לעתיד.
חזור |