|
עשרים שנה - נתן אלתרמן
שום פרוגראמה לא קבעה שקיומה של מדינת ישראל הוא תנאי וערובה לקיומו של העם. אך כעת אנו יודעים זאת. מה שהוכרז באותו יום ה' אייר תש"ח, קבע לא רק את חידוש ה ר י ב ו נ ו ת היהודית אלא את המשך ה ק י ו ם היהודי. מה שהוקם אז היה לא רק מסגרת-מדינית אלא עמוד-תווך.
הוויכוח על "מרכזיותה" של המדינה בהוויה הלאומית הוא, כידוע, על הפרק כיום בתפוצות-הגולה, אך למעשה כבר הוכרע הדבר. גם אם אין הוא מוצהר, הוא מושרש היטב בהכרה. זה אולי ההסבר לתופעה, אשר רבים עמדו עליה, שהחרדה שאחזה את התפוצות עם מלחמת-ששת-הימים הייתה רבה אף מזו שגרמה מלחמת-הקוממיות. המדינה נעשתה במשך עשרים השנים הללו לא רק חלק לא-נפרד מן הישות הלאומית אלא גם תנאי-בל-יעבור ל ה מ ש כ ה של ישות זו. הפעם חרדו התפוצות לא רק לגורל "הישוב" אלא אף לגורלן הן.
חזור |