|
הגרדומים והשלום - נתן אלתרמן
המזכיר הכללי של האו"ם אמר כי התליות בבגדד מחבלות באמצעי השלום במזרח- התיכון. וברור שחוות- דעת זו אינה דבר מופרך. שהרי מסתבר בהחלט כי אם אחת הבירות הראשיות של העולם הערבי עורכות זה כמה ימים הילולת שמחה המונית מסביב לתלויים ושופרות- השלטון משמיעים תרועות היסטריות למבצע רצחני זה, המבשר את שחרור פלשתין, וברכות נוהרות אל התליינים מכל קצווי המדינה, ואנשים ונשים וטף מובאים או נוהרים מעצמם לראות בנצחון על המזימה הישראלית המוקעת- הרי מסתבר בהחלט שאין זו, אם ננקוט סגנון המזכיר הכללי, תרומה למאמצי השלום.
ואף-על-פי-כן אין אותו ניסוח של המזכיר הכללי רק בבחינת אנדרסטייטמנט, או דיבור מועט המחזיק את המרובה. אמירה כזאת, לנוכח חזיון כזה, היא בדיחה אפלה ומרה, אשר רק חשכתן ומרוריהן של "בעיות האיזור" מקהות את עוקצה. שכן שורש הרעה אינו בכך שהרצח המשפטי בבגדאד מפריע למאמצי השלום, אלא בכך שטיבם המיוחד של מאמצי השלום אינו מפריע לרצח המשפטי בבגדאד ולא רק אינו מפריע אלא אף מונע גורמים עולמיים מ"להתיחס" אליו לחוד, מאחר שהוא מסתבר ממילא רק כאחד הסעיפים שיבואו על תיקונם במסגרת "הסדר כולל". הוא ומעשי הפשע ותהליכי הפשע הדומים לו.
אמת ויציב, אין לך דבר נעלה ממאמצי שלום ושאיפת שלום. אך תולדות העולם בעשרות השנים האחרונות מעידות כי שעה שהשלום נעשה תכלית אחת ואין שנית, ושעה ש"המאמצים" למענו דוחים את כל השאר, הריהם מצמיחים את האלימות ואת הפשע, ומצמיחים את המלחמה. גם אותו "הסדר כפוי", שהדיבורים עליו מתנהלים על רקע הגרדומים העיראקיים, עיקרו "מאמצי שלום".
חזור |