|
סכנתו השניה של הטרור - נתן אלתרמן
מאז מלחמת־ששת־הימים היה המושג "קביעת עובדות" חרם למדיניוּת הישראלית המוצהרת.
זאת לא רק לענין ההתנחלות, אלא לגבי כל משמעות עמידתנו על גבולות הפסקת־האש.
בשקידה רבה עמלה מדיניותנו לשמור מציאות חדשה זו מכל דבר שמעבר לניסוח הדיפלומאטי, מכל פירוש העשוי לשוות לנוכחות הישראלית על הגבולות החדשים צביון ומהוּת שאינם רק צבאיים בלבד ואינם רק תוצאות מלחמה שנכפתה עלינו.
המאמצים המדיניים בכיוון זה עלו בהצלחה לא מועטת, אלא שמבחינה מסויימת גדשה, כנראה, הצלחה זו את הסאה. שכן לא רק הטבע אינו סובל את הריקוּת, גם המדיניות כך.
ולא לשווא אנו עומדים ורואים עכשיו כי מציאות סטרילית זו, שמדינאינו כה נזהרו לשמור עליה, בעיני העולם, מפני תוכן רעיוני, היסטורי, אנושי כלשהו, שוב אינה נראית בעולם ריקה כפי מה שעמלנו להראותה.
היא מתמלאה תוכן, ותוכן זהה עיקרו כיום – הן מבחינת התדמית והן מצד "קביעת העובדות" – קיומו של כוח ערבי אשר חוגים רבים יותר ויותר בעולם רואים אות כלוחם על החירות ועל הכבוד נגד נוכחות צבאית יהודית, אשר עיקרה אינו אלא כוח הצבא והמשטרה והסוהר.
חזור |