שבעים אחוז מכלל המחקר העיוני העולמי בפיסיקה הם כיום פרי עבודתם של מדענים ישראליים צעירים. רוב הענינים העומדים כיום על סדר־היום המדעי בתחום זה, בעולם כולו – כולל ארצות־הברית וברית־המועצות – מקורם בצוות חוקרים צעירים בישראל.
 דברים אלה נשמעו השבע מפי פרופ' יובל נאמן, לרגל קבלו את פרס איינשטיין. נשמעו בנימה ענינית, שקטה וטבעית, נימה כה מוכרת לנו מתחומים אחרים של ישראל הצעירה בימים אלה.
 הדברים ריתקו, הפתיעו, נסכו סיפוק וגאווה. קודם־כל, כמובן, מצד עצמם.
 אך נוסף על ערך זה, שלגופם, היה בהם עוד משהו.
 הם היו כמין מיפלש שנפתח לרגע לעומק ולרוחק, ומבעדם נצנץ לעינינו משהו מן הישוּת הסמויה, אך קיימת תמיד, ישוּת התבלין היהודי החריף, המלח היהודי, הכשרון, או נאמר, "פשוט" הגניוּס היהודי, אשר תמיד ידענו שכאן, בארץ זו, הוא עתיד להיגלות בכל כוחו וחיותו.

 

זעקת ההסברה
מדובר על הקמתו של משרד להסברה.
 על שכלול הכלים, על עידכון התגובות, אפילו על הזמנת מומחים ליחסי ציבור.
 ובין המלצות הוועדה שנתמנתה לחקור בבעיה זו ולהגיש הצעותיה מצויים פרטי פרטים המעידים בכמה שקידה והתחשבות מעשית ערכה הוועדה את תזכיר המלצותיה.
 אך אם עיקרים אלה של שיכלול הם הם עיקרו של הדו"ח, יש לומר כי הציבור הישראלי עוד לא זכה בכל תולדותיו עד היום לדין־וחשבון כה מיותר ונטול־ערך של ממש.
 ולא באשמת הוועדה.
 זו פעלה ודאי לפי הנחיות שניתנו לה, לתקנת כלי ההסברה, אלא שלא הכלים אלא תכנם הוא שורש הרעה.
 שכן אם יוסיף תכנה של הסברתנו להיות כפי שהוא כיום, מצד הביסוס הרעיוני, מצד העקרונות המדיניים, מצד דרכי הצידוק האנושי, המוסרי, הפליטי, אם יימשכו הדברים כפי שהם כיום, עתידים אנו לעמוד לא רק לפני שברי "התדמית" הישראלית המנופצת והמושחתת בעולם, אלא גם לפני התערערות גמורה של כל טעמי עמידתנו והישגינו מאז מלחמת־ששת־הימים, ולפניה, ועד היום.