|
כמה עיקרים לפולמוס התזמורת - נתן אלתרמן
גם בין השוללים – שלילה צודקת שיש להתמיד בה – את עמדתה של התזמורת הישראלית בעניין ריכארד שטראוס, יש רבים שאינם תופסים נכונה את מהותה של המחלוקת.
לפי תפיסה מוטעית זו, אנו חולקים כאן על קבוצת מוסיקאים נאורים, אנשי תרבות מובהקים שעמדתם צודקת מבחינת גישתם לערכי הרוח והאמנות, אלא שבכל-זאת עליהם להביא בחשבון כי בעוונותינו הרבים יש להטות אוזן בתקופתנו גם לנימוקים שאינם מתחום התרבות והרוח, נימוקים פרימיטיביים, כמובן – של זיכרונות ואסוציאציות ורגשות – שאין ברירה אלא לקבל את דינם.
כך מקובל על רבים מן הציבור, אלא שהאמת היא אחרת.
האמת היא שהתנגדות לעמדתה של התזמורת הישראלית בעניין זה היא מערכה תרבותית מובהקת נגד גילוי של מקצוענות פרימיטיבית פסבדו-רוחנית, אשר מצוות מניעתה אינה שונה ממערכות אחרות של ביעור-הבערות ושל מניעת תופעות המסכנות את בריאות הציבור.
סופר "מעריב, אהרן דולב, שהעמיד עניין זה על הפרק, בשעה האחרונה לפני הקונצרט המיועד, ומערכת העיתון אשר שיוותה את ההיקף הראוי וההדגשה הראויה לפולמוס קצר ונמרץ זה – שבעקבותיו נסוגה התזמורת הישראלית (אמנם רק לפי שעה) מכוונתה לכלול בתכנית הקונצרט את ראש הרייכס-קאמר-מיוזיק של היטלר – ראויים לתודתם של כל שוחרי התרבות בישראל.
חזור |