לאחר שדוברי ברית- המועצות באו"ם חשפו את אָפיה הנאצי המובהק של ישראל, החלה העתונות הסובייטית מפרסמת גם מאמרי-הסבר מאירי-עיניים, הבודקים את מקורו של נאציזם ישראלי זה. מתוך אחד המאמרים הללו מסתבר, למשל, כי מערכת-החינוך הישראלית שוקדת מזה שנים להקנות לתלמידים תחושה של גזע-אדונים וכי זכרונותיו של הנאצי סקורצאֶני, שנשלח על-ידי היטלר בשעתו להוציא את מוסוליני משבי, הוא חומר של מקרא ולימוד בכיתות אצלנו.
יש לציין כי יפה עושים עתונינו כשהם מביאים דברים אלו ודומיהם לידיעתו של הקורא הישראלי בלי עודף חימה ובלי דברי-תוכחה מיותרים. גם יחסו של הקורא לחומר זה הוא בעיקרו יחס של סקרנות ותהיה, כדרך שהוא מתיחס לידיעות על מעשי-פליאה מעולם החי והצומח, כגון בעניין עגל בעל שלושה ראשים וכדומה. יחס זה אין פירושו זלזול בסכנה הסובייטית, או התעלמות ממשמעותם של דברים אלה לגבי יהודי רוסיה. אך שעה שאנו מוצאים כתוב בעתוני מוסקבה כי ישראל היא כיום המגשימה המובהקת של האידיאולוגיה הנאצית אנו יודעים שאין זה שייך כלל לתחום של "נכון" או "לא נכון", ומי שיאמר כי זו דיבה-רעה או כזב-כפשוטו לא יגדיר את הדברים כהלכה. זוהי מהוּת שונה מן השקר ומן האמת. זוהי החלטה, רזולוּציה. תאָזיס. מבחינה זו אין הדברים הללו נדבלים אף מהחלטות-היסוד שנתפרסמו לקראת יובל החמישים של המהפכה, כגון שמדיניותה של ברית-המועצות היא כיום מגדלור של אמונה ותקווה לכל האנשים הישרים שבעולם, וכדומה.
אף העיטורים שהפובליציסטיקה הסובייטית מעטרת בהם את העיבוד הספרותי של הרזולוציות הנ"ל, בענין ישראל, אינם משנים הרבה. לא לשווא אנו מקבלים את הגידופים, שבהם מכבדת אותנו העתונות הסובייטית- הן אם מדוּבּר בכך שאנו כלבים שוטים והן אם מסתבר שאנו לסטים ותליינים אימפריאליסטים- בלי רתיעה ואף מתוך שמץ ענין. מבלי משים אנו אפילו מחפשים את הגידופים הללו בתוך המאמרים הדנים בעניננו, כמי שמחפש את הצימוק הפיקאנטי שסופו להמצא ולא להכזיב. אנו יודעים שכינויים אלה אינם אלא חלק מאוצר-המונחים הרשמי שנתאשר לשימוש, וכל הנוטל מתוכו יכול לעשות זאת ללא כל שילהוב מיותר, כדרך שהוא עושה שעה שהוא נעזר בלקסיקון למונחי חקלאות או וטרינאריה. אנו יודעים כי עטרות אלו של גידוף, אשר קשת גוונים שלהם כוללת הכל, החל ממוצצי-דם ועד מוכּי צרעת, כבר עיטרו בשעתם את ראשיהם של אבות המהפכה המשחררת. אנו יודעים גם מקרים שבהם הוסרו עטרות אלו מראשי נושאיהן והוחלפו בזרי תיקון-טעות, תוך תהליך הנקרא ריהאביליטאציה, זו המתרחשת לרוב אחרי מותו של הכלב החי ואינה משנה הרבה גם כשהיא הופכת אותו לארי המת.