היינו יושבים – סנדלסון ואני – על מרפסת של בית קפה. פתאום שמענו קול צלצלי מגש מתעופף וכיסא מתהפך וראינו ישיש חביב עובר ברוב ונתקל באחד השולחנות המוצבים על המדרכה וכמעט הופך אותו על פיו, מתוך שהיה שקוע בכתב-עת שהחזיק בידו ועיין בו אגב הליכה.
הושבנו את הישיש על כיסא וטרחנו להשיב רוחו ולמחות עקבות הקפה שנשפך על מכנסיו.
תוך כדי שיחה נודע לנו שהוא תייר, מתיירי אומות העולם, אנתרופולוג מפורסם וחוקר-נוסע, בעל חיבורים חשובים בתולדות החברה האנושית הקמאית.
סנדלסון הציץ בינתיים בכתב-העט שנשמט מידו של הקשיש וראה שזה הגליון האחרון של השבועות הנודע "טיים".
תמה סנדלסון ואמר לאורח:
- הייתכן שאיש מדע דגול שכמוך יהא שקוע בשבועון פופולארי, עד כדי שלא יראה מה לפנים ומה לאחור, מה למטה ומה למעלה?
אמר המלומד הישיש:
- מצאתי כאן כתבה אחת שיש בה תגלית ממדרגה ראשונה. הוא נעץ אצבעו בקטע שריתק אותו, וראינו שזה נוסח השיחה עם מזכ"ל מפלגת-העבודה שלנו, אריה אליאב.
שאלנו מה התגלית, והתברר שהישיש מתכוון לדבריו של המזכ"ל על הפלשתינאים שהם עם-בחיתולים, או שם-שהוא-תינוק.