השביתה הכללית שנועדה להפגין מרי אזרחי של אוכלוסי "הגדה המערבית", ביום פתיחתה של עצרת או"ם, לא יצאה אל הפועל, אף שהוכרזה ונתמכה על ידי ממשלת חוסיין. בכל ערי "הגדה", פרט לשכם, התנהלו החיים והעסקים כסדרם. יודעי דבר זוקפים זאת לזכות הפגנת הכוח הצבאית והמשטרתית של המימשל, ואין ספק כי תהא זו לא רק גרסה רשמית – תעמולתית, אם נאמר כי כוח זה השפיע לא רק כגורם של הפחדה אלא גם כגורם של עידוד ואבטחה ליסודות הערביים המתונים הנוטים להשלים עם השלטון הישראלי ולבסס את קיומם מתוך שיתוף עמדו.
יסודות כאלה מצויים ומסתבר כי דרכי המימשל הצבאי, מאז מלחמת ששת הימים נטעו בהם את ההכרה כי שלטונה של ישראל אינו עשוי להיות להם כגיהנום, כשם ששלטונה של ירדן לא היה להם כגן עדן. משום כך ראוי אולי לתהות באיזו מידה אנו נוסכים בחוגים אלה את ההכרה כי קו השיתוף הוא הקו הנכון שכדאי להם לבחור בו.