תהלוכת חג המולד עברה בשלום. כן, הנני מודה ומתוודה, כי גם אני, ודאי כמו רבים בינינו, התענינתי במשמעותו של טקס כביר זה בעיקר מן הצד המעשי של שמירת הסדר.  אפילו העובדה הדמיונית-כמעט, שהמימשל הישראלי הוא הקובע סדרי המעבר בתהלוכה זו, והוא המודיע על ביטול או אי-ביטול רשיונות למשתתפיה, אפילו עובדה זו היתה שניה במעלה.  ההרהור הראשון לאחר שתהלוכה זו עברה היה הרהור של רווחה; לא היו תקלות.
   ודאי, אין להכחיש כי למקרא התיאורים שבעתונות על-אודות הפאטריארך שעבר בראש ועל הבישופים הצועדים אחריו, ועל מאות אנשי הכמורה במסע ועל שורות הנזירים ופרחי-הכהונה היוצאים לקראתם מן הכנסיה אל הככר – למקרא תיאור מסעם של צלמי-הקודש והאיקונין והמשמרות הישראליים לאורך הדרך, ידעת כי מיפגש זה בין תהלוכת שיאי-סמליה של הנצרוּת ובין שלטון יהודי בבית-לחם, בכיכר כנסיית-המולד, הוא דבר אשר רק הבהוב של טירוף גאוני במוחה של ההיסטוריה יכול היה להעלותו במציאות. כל זאת ידעת, ואף-על-פי-כן, לאחר כל אלה התרשמת יותר-מכל מן השורה הכתובה האומרת שהסדר לא הופרע וגם נסיון החבלה האחד שנעשה לא היה רציני.  בכך הסתפקת, ואין להתבייש בכך.  הצד המעשי היה גם הוא, כנראה, בעל משמעות מסויימת והוא החשוב לגביך. לפחות לפי שעה.
   אמנם היו כמה עתונאים בעלי שאר-רוח שהפליגו על הצד העיוני שבמאורע זה.  הפלגתם התבטאה בעיקר בלגלוג הדק והחריף שהם מתחו על זרוּתה המגושמת הצורמת של הנוכחוּת הצבאית היהודית אל מול התהלוכה הדתית שעיקרה בספירות אחרות.  אין דבר, מאחר שהכל נסתיים בטוב אין הלגלוג הזה מפריע הרבה.  אמנם הוא הקדים קצת להתבטא, ואולי אף בו יש מידת צרימה שלא זה זמנה, אלא שכך טיבו של ייצר ווּלגאריוּת צרופה המתחפשת ויוצאת באיצטלה של שאר-רוח.  היא קופצת בראש ואין עצה, המשמרות היהודיים הוצבו לא כנגדה, אלא כנגד סכנות מוחשיות יותר.  לא נורא.