הממשלה עומדת, כנראה, להחליט בימים אלה בענין ההתנחלות בשטחים המוחזקים, ובעוד הדיון נמשך ראוי שנדע כי המחלוקת בשאלה זו אינה רק פלוגתא של טאקטיקה או התנצחות של גישות שונות הבאות לקבוע מהו הצעד הנכון בשעה זו.
   אין זו שאלה של צעד זה או אחר, או של שעה זו או אחרת.
   הענין העומד להכרעה הוא ענין שביסוד, הן מן הבחינה העקרונית והן למעשה.
   משמעותה של החלטה שלילית, בשאלה זו, לא תהא שונה במהותה מן המשמעות שהיינו עומדים בפניה אילו הוחלט בשעתו, באחת מתקופות ההתנצחות הרבות שידעה הציונוּת לאורך קורותיה, להפסיק את העבודה המעשית בארץ-ישראל, עבודת ההתישבות והבנין והעליה, עד להכרעה המדינית .
   ההבדל הוא רק בכך שהחלטה שלילית כזאת כיום אין פירושה דחיה עד לקונגרס הציוני הבא או עד למושב הבא של הוועד הפועל הציוני.  החלטה שלילית כזאת כיום – פירושה עשוי להיות סופי, ללא אפשרות ערעור וחרטה.
   השאלה היא אם לעשות את הדבר שההגיון ויצר-הקיום גוזרים עלינו לעשותו, או להחמיץ מועד היסטורי שאין להשיבו.
   נוסיף ונומר רק עוד זאת:
   אם תתקבל עמדתם של שוללי ההתנחלות, הרי פירושו של דבר, מבחינה פוליטית, הוא שממשלת ישראל מאשרת שמפת הגבולות של המדינה, לפי גירסתה, היא מפת הגבולות שלפני מלחמת-ששת-הימים.  הקו הירוק.
   וזאת על אף כל ההצהרות שגבול שביתת –הנשק עבר ובטל מן העולם.