במשך חדשים על חדשים, מאז הנצחון של ששת הימים, הוסברה נוכחותנו ב"שטחים החדשים" כנוכחות שבאה מכוח הכיבוש הצבאי בלבד, כהחזקת פקדון עד לשיחות-שלום.  במשך כל החדשים הללו לא ערערה מדיניותנו, אפילו לגבי "הגדה המערבית", על הנוסחה המגדירה אותה כ"טריטוריה ערבית", אף שבעלוּתה של הממלכה הירדנית על איזור זה היא בעלוּת שלא הוכרה חוקית לא על-ידי או"ם ולא על-ידי המעצמות הקובעות.  את המשך נוכחותנו ב"שטחים", אף לגבי איזור זה של יהודה והשומרון, הסברנו רק בכך שיש חילוקי-דעות בינינו ובין מדינות-ערב בענין פירוש ההחלטה של מועצת-הבטחון.
   אלא שמבלי משים נתחולל שינוי יסודי בעמדה זו.
   אמנם שאלת ההתישבות ב"שטחים", זו המונחת בימים אלה על שולחן הממשלה, אינה קשורה, לכאורה, בהסדר הסופי, ובכל-זאת יש בה עיקר אחד ראשון במעלה.