״ספר החידות״ של אלתרמן הוא תופעה מעוררת עניין בנוף הספרות העברית החדשה. לאחר שבמאה התשע עשרה התערער מעמדה של החידה הספרותית, אשר 'נדחקה אל שולֵי הספרות הקאנונית, או אף אל מחוץ למעגליה' כדברי דן פגיס, ולנוכח מיעוט החידות הספרותיות בספרות העברית במאה העשרים, מפַתיעה לכאורה התמסרותו של אלתרמן, המשורר המודרניסט, לסוגה המסורתית והעתיקה, עד כי כתיבת ספר המוקדש כולו לחידות.

מפתיעה לא פחות עמדתה של הביקורת, שלא הרבתה לעסוק בספרו זה של אלתרמן, אולי משום שהתקשתה בקִטלוגו ובזיהוי המסגרת שאליה הוא שייך: האם זהו ספר לילדים במתכונת 'ספר תיבה מזמרת' למשל או שמא מדובר במשהו שונה, ואם כן — מה הוא בדיוק.

כידוע אלתרמן לא הספיק להוציא את הספר לאור בחייו, אך הוא נמצא בעיזבונו כשהוא ערוך בידיו ומוכן ומותקן הדפסה, כפי שהעיד מנחם דורמן, המביא לבית הדפוס.

 על פי אותה עדות, נמצאו בעיזבונו של אלתרמן עשרות עמודים קטנים ובהם רשימות מקוטעות שהוכנו לשם כתיבת הקדמה לספר. ההקדמה לא נכתבה בסופו של דבר, אך מתוך ההערות המקוטעות שהותיר אלתרמן ניתן ללמוד דברים עקרוניים ובעלי חשיבות על תפיסתו את החידה בכלל ואת 'ספר החידות' בפרט.

אך על פי עדותו של אלתרמן ברשימותיו, כוּונה הקדמת הספר לצעירים, היה בדעתו לכתוב 'הקדמה מקיפה': אם ספר ילדים לפנינו, מה לו ולהקדמה כזאת? די להיזכר בהקדמה המחורזת ל'ספר התיבה המזמרת', שבאה להנהיר את פשר שמו של הספר, ושכוּונה לקוראי הצעירים, ולהשוותה לשלל החומרים שנצברו בהערות ההכנה של אלתרמן ל'ספר החידות', כדי להסיק שכּניסת התובנות הנוגעות לחידה ברשימות הללו לא נועד בהכרח לילדים ולנוער. ניכר שאלתרמן התייחס אל סוגת החידה בכובד ראש מחקרי כמעט, ונגע בה ברבדים עמוקים מכפי שנראה לכאורה. 

קטע מתוך 'העולם הוא חידה, אך החידה היא עולם': על חידות ותבניות חידה ב'ספר החידות' של אלתרמן ומחוצה לו/  חיה שחם (המאמר פורסם בכתב-העת “מחקרי ירושלים בספרות עברית”, כרך כט, ירושלים תשע”ז.)

ניתן לקרוא את המאמר בקישור זה.