אלתרמן שיתף פעולה עם שמואל בונים ב- 1969, שנת חייו האחרונה, במופע צץ וצצה, ערב פזמונים חדשים וישנים. אלתרמן כתב מחזה קומי, מעין סקץ' ארוך, ושילב בו פזמונים.
גיבור המחזה הוא ספרן בשם דפדפת, המדפדף בספרים שדמויות שונות צצות ועולות מהם – מכאן שמו של המחזה. בסופו של דבר לא הוצג המחזה, כנראה משום שבונים לא מצא שחקנים מתאימים שידעו לשחק וגם לזמר. את הפזמונים ביצעו ארבעה אמנים צעירים יוצאי להקות צבאיות – רבקה זוהר, שהיתה כוכבת הערב, טליה שפירא, עזרא דגן ומנחם זילברמן. בומבה צור, מעין מנחה שהשמיע דברי קישור בין השירים, היה השחקן הבוגר היחיד וגם היחיד בעל ניסיון משחק שיכול היה להגיש גם פזמון. עבורו נבנתה דמות של פועל במה המתאווה להיות שחקן.
אלתרמן הכין לצץ וצצה גם שירים רבים שלא נבחרו ע"י בונים להצגה, ורק חלקם ראה אור בדפוס. מהם הפזמון "אוריאנה". לאחר התחלה איטית זכה המופע להצלחה ובדרך כלל לביקורות טובות. היה זה מופע התיאטרון האחרון של אלתרמן בעודו בחיים.