חגיגת קיץ, ספר שיריו האחרון של נתן אלתרמן, שהתפרסם בשנת 1965, הומחז ובוים על ידי שמואל בונים והועלה בתיאטרון הקאמרי בקיץ 1972.
לאחר עבודתם המשותפת והמוצלחת של אלתרמן ובונים בהצגות "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", "שוק המציאות" ו"צץ וצצה", פנה בונים לאלתרמן והציע לו לעבד את "חגיגת קיץ" למחזה ולהעלותו על הבמה. בתחילה אלתרמן התקשה להכיר בעובדה כי לקובץ שיריו יש פוטנציאל של מחזה עם עלילה ודמויות. משהשתכנע, החליטו אלתרמן ובונים לעבוד על עיבוד קובץ השירים לכדי מחזה. אלא שאלתרמן נפטר ובונים המשיך לבדו במלאכת ההמחזה.

סיפור המעשה מתרחש בערב קיץ אחד ברובע עירוני המכונה 'סטמבול', שכונה בדרום תל-אביב. בחגיגת קיץ יש עלילה מרכזית אחת ועלילות משנה ודמויות רבות מאכלסות את קובץ השירים. תחילה שרויה כל דמות בפינתה, אבל במשך העלילה נתקלות הדמויות זו בזו, מדברות זו לזו וכל אחת מהן מוצאת את עצמה מעורבת בגורלן של הדמויות האחרות. מאורעות לאין ספור התרחשו בלילה זה בסטמבול וכולם שזורים לעלילה. יש בחגיגת קיץ מסעדה בשם "סטמבול" אליה בא לעיתים מזומנות ה"מחבר" לשתות כוסית. יש להניח כי המחבר ב"חגיגת קיץ" הוא מחבר קובץ השירים ובהצגה גילם את התפקיד יוסי ידין. קלארה, בעלת המסעדה, הייתה זהרירה חריפאי. מבין ארבעים וחמישה פרקים ממוספרים בנוסח המקור בחר בונים להעלות במחזה שלושים ושישה. שנים עשר מתוכם שולבו והומחזו במלואם או ברובם, השאר באופן חלקי. שיקולי ההמחזה גם העתיקו לא פעם את סדר הפרקים. נשמרה נאמנות רבה לטקסט המקור תוך שינויים קלים שמטרתם להבטיח שיח דיאלוגי ההכרחי במחזה. לשמואל בונים חברו ידידיו ושותפיו לעבודות תיאטרון רבות,  אריה נבון כמעצב התפאורה וסשה ארגוב כמלחין. עם רדת ההצגה נותר אוסף מקסים של שירים מולחנים המושמעים, מעת לעת, שהידועים שבהם "שימרי נפשך" ו"שיר סיום".

מסתמך על ספרו של בן עמי פיינגולד 'מכלניות לפונדק הרוחות' ומספרו של שמואל בונים 'כאן בונים'