הספר בלדות ישנות ושירי זמר של אנגליה וסקוטלנד יצא לאור ב-1959 ומיד התקבל באהדה בצבור בארץ. ספר זה מהווה, ללא ספק, נכס חשוב ביותר בתרבותנו הלאומית והוא מהווה נדבך חשוב למפעלי התרגום של המשוררים הגדולים בני תקופתו של אלתרמן ובני התקופה שקדמה לו. מטרת מפעל התרגום בכללותו הייתה להנחיל לספרות העברית ממורשת ספרות העולם. במבט לאחור ניתן לראות כי ספרו של אלתרמן הפך גורם מפרה ומשפיע ברב מערכת הספרותית בת זמנו.

אלתרמן החל לתרגם בלדות אנגליות וסקוטיות שנים לא מעטות לפני שהופיע התרגום בדפוס. חלק מן התרגומים התפרסמו בכתבי עת שונים וחלק לא מבוטל מהם זכה להתפרסם על ידי חברו של אלתרמן, זאב יוסיפון (יוסקוביץ) שאסף את תרגומיו אלו של אלתרמן בחוברת פרטית משלו, אותה הוא הקריא בנדודיו ברחבי הארץ. בסופה של ההקדמה לספר מקדיש אלתרמן את הספר ליוסקוביץ, וזה נוסח ההקדשה: "ליוסיפון, למינסטְרֶל היהודי שבּוֹ, לתרגמיל ולנֵבֶל שעל גבו ולפּיטן שבחובּוֹ, מוקדש אוסף זה של שירת המינסטרֶלים שמקֶדם".

מבחינה זו מהווה ספר הבאלדות ושירי הזמר, סיכום של יצירתו של אלתרמן בתחום תרגום הבלדות והזמר העממי האנגלי והסקוטי עד לעת פרסום הספר. מאז פרסום הספר יוצרים רבים תרגמו בלדות סקוטיות לעברית (למשל: דליה רביקוביץ' ומאיר ויזלטיר), אך למרות זאת, עד היום נחשב ספר תרגומיו זה של אלתרמן למייצג הקאנוני של הבלדה האנגלית הסקוטית.

אלתרמן הקדים לתרגום מבוא כולל, בו הוא מסביר מהי באלאדה  בכלל ומהי אנגלית־סקוטית בפרט. הוא מזכיר בהקדמה מהם אוספי הבאלאדות העיקריים הקיימים בידינו, ומתייחס בפירוט להתפתחותו של הז'אנר משיר שנמסר בעל פה על ידי זמרים נודדים באזורים שונים באירופה, לטקסט כתוב. אלתרמן מציג בהקדמה את הקווים הספרותיים המאפיינים את הבלדה, כמו-כן הוא מבהיר מהי תפיסתו שלו את הבאלאדה ומהו אופן עריכתו את הספר. הקדמה זו מהווה, אם כן, במידה לא מועטה, מפתח להבנת מהותה של הבאלאדה, מחד, ומפתח להבנת שיטת עריכתו של אלתרמן את הספר, מאידך.

הספר מורכב, כך עולה כבר משם הספר, משילוב של שני ז'אנרים: שבעה עשר תרגומי בלדות וחמישה עשר תרגומים של מה שהגדיר אלתרמן 'זמר' מתת סוגים שונים שלו. (זמר סטירי, כפרי, זמר עם ישן וכו').

חוקרים מרכזיים התייחסו לזיקה שבין הבאלאדה לבין שירתו של אלתרמן. החוקר שלמה יניב התייחס לשאלה באיזו מידה אכן ספרו של אלתרמן מייצג נאמנה את המורשת הבלדית של אנגליה וסקוטלנד על מכלול סממניה. מסקנתו של יניב היא כי אלתרמן לא ביקש להעביר את כל המסורות של הבאלאדות אלא שהיו לו העדפות ומגמות ברורות בבחירת הבאלאדות אותן הוא ביקש לתרגם ובאופן בו הוא תרגם אותן. תרגומיו, לכן, אינם נאמנים, פעמים רבות, למקור כלל ועיקר. יניב מסביר כי בבחירתו את הבאלאדות אלתרמן לא בחר דווקא מדגם מייצג של קבצי הבאלאדות.למרות שהוא ידע שהבאלאדה היא שירה עממית והכיר את התיאוריות השונות בחקרהּ כמייצגת 'רבדים עמוקים של מסורות-עם', הוא בכל אופן לא ביקש להעביר לקורא העברי את כל המסורות של החברה האנגלית והסקוטית הטמונות בבלדה. הוא בחר מוטיבים מסוימים באופן מובהק, ורק בהם הוא השתמש בתרגומיו. כך, למשל, מדגיש יניב כי אלתרמן בחר את הבאלאדות על סמך הסיטואציה הדרמטית: הוא הרבה לתרגם בלדות שניזונו מעימותים אישיים, בעיקר בין גבר לאישה, אך בכל מקרה עימותים שלא השתתפו בהם יותר משתיים שלוש דמויות. אלמנטים באלאדיים מובהקים ומרכזיים בחר אלתרמן להשמיט מתרגומיו (למשל: מוטיב גלגול הנשמות או הופעה של מכשפות). לעומת זאת, מוטיבים מסוימים המופיעים באינטנסיביות רבה בבלדות בתרגומו של אלתרמן. מוטיבים אלה, לא זהים בהכרח למוטיבים המרכזיים המאפיינים את הבלדה הקלאסית. לדוגמא, דמותו של המת-החי, המופיעה שוב ושוב בתרגומיו של אלתרמן, אינה מופיעה בכזו אינטנסיביות במקורות. הסיבה לכך היא שמוטיבים אלו היו מרכזיים בשירתו, ומכאן בעיניו, של אלתרמן עצמו.

אלתרמן לקח לעצמו חירות רבה בתרגומי הבאלאדות. הרטוריקה דלת האמצעים הפיגורטיביים, המאפיינת את הבאלאדה הסקוטית, והבאה לידי ביטוי, למשל, בדימויים שגרתיים ובמבנים תחביריים פשוטים, הופכת, בתרגומו של אלתרמן, לטקסט ספרותי מתוחכם.

 פעמים רבות בהשוואה מדוקדקת למקור האנגלי (אם כי לא תמיד ברור מהו המקור המדויק עליו נסמך המחבר. חלק מן המקורות מציין אלתרמן בהקדמה במפורש, ואת חלקם ניתן להסיק על סמך המצאי שנותר בספרייתו של המשורר) ניתן לראות כי התרגום אינו מדייק למקום מבחינה לקסיקאלית, מבנית ומבחינת החריזה, המשקל והפיסוק. חזרות רבות במקור מושמטות אצל אלתרמן. פעמים רבות ניתן לחוש כי בתרגומים ישנן משמעויות שאינן מצויות במקור עובדה שניתן לחוש בה בעיקר בסיומן של מספר באלאדות. לטענתו של יניב אלתרמן השליט את אשיות תפיסתו של הבלדה האנגלית-הסקוטית על כל תחומיו של תרגומו. תפיסת עולמו היא שהכתיבה את ברירת הבלדות, את מגמות התרגום. אלתרמן בחר לתרגם 'בלדות מובהקות' שהיו בעיניו דגם אידיאלי של הבאלאדה, והוא שיעבד את המבחר בספרו על כל הבטיו לדגם אותו הוא ראה לנגד עיניו. יניב רואה, משום כך, את עיקר חשיבות התרגומים כמפתח רב ערך לתפיסת הבאלאדה של אלתרמן ולעולמו השירי ופחות מייצג נאמן של הבאלאדה האנגלית והסקוטית.

 

ד"ר נגה רובין הכינה את הסקירה ונעזרה בהקדמה של נתן אלתרמן לספרו, במאמרו של הפרופ' דן מירון  "הערות לויכוח על שירת נתן אלתרמן" ובמאמרו של שלמה יניב "עיונים בספר 'בלדות ישנות ושירי זמר של אנגליה וסקוטלנד' בתרגומו של נתן אלתרמן"